רוכבי מרוצים בתחום אופנועי הכביש משפשפים ברך באספלט מאז שנות ה-70' של המאה שעברה. אגדת המרוצים האמריקאית, קני רוברטס (האבא), היה זה שהביא את טכניקת ה"ברך בכביש" להמונים, בזכות הפופלאריות הרבה והפרסום לה זכה. אבל את סגנון הרכיבה החדש הזה, הביא לעולם יארנו סארינאן (Jarno Saarinen) מפינלנד. אלוף ה-GP250 משנת 1972 והרוכב היחיד ממדינה קפואה זו שזכה בתואר האליפות היוקרתית.
בכל אופן, הטכניקה החדשה שהביא סארינאן למרוצים, כללה את שינוי תנוחת הגוף בזמן הטיית האופנוע, למטה ולתוך הפנייה, עד שברך הרוכב נגעה והתחככה באספלט. שינוי תנוחת הרכיבה הביא לכך שניתן היה להטות פחות את האופנוע מבלי להפסיד מהירות. ואם האופנוע נוטה פחות, הרי שניתן להוסיף עוד מהירות בעבור אותה הפנייה. גבולות האחיזה התרחקו מעט בזכות תנוחת הרכיבה החדשה שמנצלת את זווית ההטייה המקסימלית של האופנוע ועל הדרך, גם מורידה את הברך עד הכביש. היתרונות היו ברורים: זמני הקפה מהירים יותר, מכנסי עור קרועים ואיברים מדממים קלות.
זיהוי צורך
באותם ימים, הרוכבים עטפו את אזור הברכיים במכנסי העור שלהם בסרטי דבק. זאת, כדי להוסיף קצת יותר הגנה ולהשיג "גלישה" קלה יותר של הברך על פני הכביש שרץ מתחת לגלגלי האופנוע. אחרים היו יותר יצירתיים, ועיצבו מיגון מפלסטיק של אריזות חלב שהוצמדו לברכי חליפות העור.
רק בשנות ה-80' זיהו יצרני חליפות העור את הצורך בשוק, והציגו את הסליידרים הנצמדים לחליפה באמצעות טכניקת Velcro (או סקוטץ' בסלנג העם היושב בציון). אלו כבר נראו דומים מאוד לאלו שאנו מכירים כיום. חלקם עשויים פלטיק, חלקם עשויים עץ וכולם נועדו למנוע נזקים לרוכבים ממהרים במסלול או בכביש הציבורי.
מימד של ביטחון
האבולוציה של עולם אופנועי הספורט, טכנולוגיה רבה שהושקעה בפיתוח הדורות החדשים של עולם המתלים והצמיגים בעיקר, וחקר מתמיד שהביא להתמקצעות טכניקות הרכיבה, הביאה לחידוד זוויות ההטייה. כל אלו הוסיפו לסליידרים שימושים נוספים מלבד הגנה על ברכי הרוכב.
כשהסליידר מתחכך באספלט הוא מוסיף לרוכב מימד נוסף של ביטחון, כשהוא מעביר אל הרוכב תחושה מדויקת יותר של המהירות ושל זווית ההטייה. במיוחד על גבי מסלולים רטובים.
עשרות סליידרים בעונה אחת
לעיתים הסליידר אף משמש רוכבים בעולם המרוצים כדי להציל עצמם מהתעופפות מרשימה או החלקה: תראו את מארק מארקז, אלוף העולם 7 פעמים במוטו ג'יפי, שהיו טיוב מלא בעשרות מקרים שבהם הציל עצמו באמצעות דחיפת הסליידרים כלפי האספלט והרמת האופנוע חזרה ממה שנראה כמו התרסקות בטוחה.
שמו של מארקז יצא לפניו כרייסר שמגיעה למהירויות לא הגיוניות ובזוויות פסיכיות של ממש על גבי המסלול – לא פלא שהוא משתמש כבד גם בסליידרים המיועדים למרפקי החליפה ולא רק לברכיים. זו הסיבה שמארקז מקפיד לצאת לכל רכיבה ואימון על המסלול עם סליידרים חדשים. השמועה אומרת שבמהלך עונה שלמה, כולל אימונים, הוא מחסל עשרות שכאלו.
אגב, בדיוק כמו בעולם הצמיגים, גם הסליידרים זקוקים לתקופת "הרצה" לפני שההרגשה שהם נותנים הופכת לאופטימלית עבור הרוכב. הכביש או המסלול מעצב את הסליידר הנשחק בהתאם ל"זוית התקיפה" של הרוכב ובכך מייעל ומשבח את ההרגשה שהרוכב מקבל בזמן גרירת ברכו על האספלט בפניות.
קישורים שקשורים:
סיפור מותו של יארנו סארינאן: התאונה שזעזעה את עולם ה-GP בשנות ה-70'
טיפ: מה למדתי בתוך 20 דקות של רכיבת מסלול ?
ברך באספלט: איך עושים את זה?