צביקה הולך לבקש שתצאו לו מהונטיל וגם לעצבן הרבה אנשים. הוא יודע זאת מראש. ומתנצל. מי שיש לו עצבים מרוטים שיפסיק לקרוא עכשיו. עדיף.
כתב: צביקה דולברג
לפני שאני מעצבן את רוב האנשים, הרוכבים למינהם, בעלי הרכבים, אנשי המשפחה, נהגי המשאיות וסתם עוברי-אורח, אני אצהיר שאני בעד לרכב כחוק. אני לא בעד להתגרזן, או להחליק רגליות בסיבובים חדים. אני נגד חציית קו לבן, בעד איתות לפני החלפת נתיב או פניה או מחשבה סוררת.
אבל, צאו לנו מהונטיל.
בחייכם, צאו לנו מהוריד.
תנו לנו לרכב.
תנו לנו לרכב וצאו לנו מהונטיל
תפסיקו להיות כל כך שיפוטיים, ביקורתיים, מתנשאים, צודקים, עומדים בזמנים ומשעממים.
תנו לנו לרכב, להינות מהרוח, מהרעש, מהאגזוז, מהאספלט.
כל מבט שלכם על חבר אחר, הוא במיקרוסקופ של ציניות ומפריזמה של מה הוא עשה לא נכון.
צאו לנו מהונטיל.
כולנו אנשים. לפעמים אנחנו טועים, פוחדים, מחייכים, צוהלים או צורחים בתוך הקסדה מרוב אושר.
מהצד של ליד הנהג, זה אולי נראה מפחיד, מטומטם, אווילי, חסר שיפוט, לא הגיוני, על גבול הסיכון. אבל היי – זה האופנוע שלי, זה הרוח בקסדה שלי, זה החיוך שלי.
תנו לנו קצת להנות
תחייכו לנו, תנפנפו, תפרגנו, תנו לנו זכות קדימה, ותמיכה מאחורה. אנחנו לא אנשים רעים.
אנחנו סתם אנשים שנהנים לרכב.
אנחנו מבטיחים להיות כאן גם מחר, רועמים, צוהלים, חיים בכל הכח עד שהכביש יגמר.
אולי נטעה ואולי לא.
אנחנו מבטיחים לנסות להתגבר על השדון הקטן שיושב לנו על הכתף.
תאמינו לי, זה לא קל.
אז צאו לנו מהונטיל ותפרגנו.
לטורים דומים:
סרטון אופנוענות מעורר השראה: למה לא עכשיו?
אופנוענות: לאבד ולמצוא שוב את הדרך, זו חלק מהחוויה
יש ימים שבהם כואב לכבות את מנוע האופנוע
טיפ רכיבה: אתה לא רוכב טוב כמו שאתה נראה
סליחה, אבל לא הבנתי את הכתבה, בעיקר, שהיא לא מהסוג של קצר ולעניין. סליחה על הביקורת.