שיא מסלול - מסתכל לו בלבן של העיניים

שי לב חזר ממסלול סרס ביוון שם קבע שיא מסלול אישי חדש, בשיא החום כשהוא חנוט בחליפת עור מחניקה. שם, ביוון כמו בישראל, החום בא מלמעלה ומה שמפספס אותך ובפוגע ברצפה ליד גם חוזר אליך וקקה בידך. והסרטון? מייד בסיום.

כתב: שי לב – רייסטראק

יולי עכשיו. 48 מעלות אספלט. זה חם והאחיזה לא במיטבה. כדי שהאספלט יגיע לטמפרטורה הזאת השמש צריכה להיות די נחושה להפוך אותך לביצת עין או איזה סטייק טוב. החום בא מלמעלה ומה שמפספס אותך ובפוגע ברצפה ליד גם חוזר אליך וקקה בידך.

עכשיו צריך לקחת את כל זה, להתכרבל בתוך חליפת עור בעובי 2 מ"מ, להתקרר בתוך קסדה סגורה ולשבת על גוש מתכת במשקל 165 קילו שבמרכזו עוד גוש מתכת שנע במרחב בטמפרטורה של 80 מעלות בערך.

המטרה: לקחת את כל החבילה הזאת ולנסות לשנע אותה דרך נקודות קבועות בדיוק מקסימלי ותוך כדי לשנן בראש את כל הכפתורים שצריך ללחוץ עליהם בו זמנית, לזכור לשחרר את חלקם וגם להחזיק בחלקם קצת יותר ממה שאתה מרשה לעצמך בד"כ.

רק. עוד. טיפה. יש! או לא יש ואז שיט!

לפני שבוע חזרנו מיוון אחרי שני קורסים ושבוע אימונים אישיים ובתוך כל העומס הפיזי והמנטלי הזה התעקשתי לרכוב כל יום שני סשנים משל עצמי ולמען עצמי. השנה, בניגוד לשנים קודמות, החלטתי לא לוותר ולנסות לשמור על כושר רכיבה טוב גם בתוך עומס העבודה וההדרכות.

שיא מסלול – מה שמוציאים ומה שמקבלים

ההחלטה הזאת מתגלה כל פעם מחדש כדבר נכון ולא רק במסלול ומוכיחה לי שיש אנרגיות שכשמוציאים אותן מקבלים אותן בחזרה ואף יותר. גם כשעייפים או מרגישים חצי כוח, או כל תירוץ אחר.

ואז זה קרה, שלוש הקפות ברצף (!) סביב זמן השיא שלי מסוף 2016, כנגד כל הסיכויים והעייפות. איזו מתנה לחזור איתה לארץ. עכשיו אפשר כבר להריח את ה-1:21 הזה ממש מעבר לפינה בספטמבר, כשכבר מתחיל להתקרר קצת. סעמק. עכשיו חוזרים לארץ בכושר רכיבה טוב וכבר מסתכלים לשיאי המסלול בארץ ישר בלבן שבעיניים. יאללה גז.