שוב נשבר (ושוב עם וידאו בפנים)

לפני חודש ושליכטא ישבתי פה והשתפכתי על חזרה לכושר רכיבה, תזונה נכונה, מכון כושר, תוספת מגנזיום מעל, על איך נשבר לו שיא המסלול ולראשונה אופנוע 600 סמ"ק שעשה הקפה שמתחילה ב-57. השעון עצר על הקפה של 57.87 שניות. (עוד על כך, כאן "נשבר")

מאז, בתוך מירוץ החיים הזה של העבודה והאקשן, המשכתי לגנוב הקפות בסיום כל יום עבודה על המסלול ולפנק את האופנוע רק בצמיגים שהתרכובת שלהם מבקשת טמפרטורה גבוהה של אספלט, מלא מלא גז ווריד בולט במצח.

בשלוש  השבועות הראשונים מאז זמן השיא, בכל שלוש הביקורים השבועיים שלנו בימי שני, הגעתי לאותו זמן ההקפה וכך התחזקה בי ההבנה שזו לא טעות חד פעמית. אם כבר הגעתי לפסגה הזאת כמה פעמים, כנראה שאפשר לטפס גבוה יותר. או נמוך יותר במקרה הזה.

בשבוע שעבר הוא נשבר. הקפה אחת של 57.6 ופתאום זה כבר לא טיפה מתחת ל-58. זה כבר 57 כמעט באמצע, קורץ כזה, לוחש מילות קסם שמדרבנות אותי לחלום על מספרים שהדמיון לא היה חושב עליהם לפני חצי שנה. שיא חדש אמנם, פסגה חדשה, אבל ההבנה שאפשר טוב יותר לא זזה מילימטר.

אתמול כדרך קבע ביום שני, שוב היינו במסלול והעברנו אימונים אישיים לחולים במחלה כמונו ושוב הגיע הזמן לגנוב הקפות לקראת סוף היום.

התוצאה פה בוידאו. שתי הקפות ששוברות את השיא האישי שלי והמסלול יחדיו ועוצרות את השעון על 57.25 – מרחק פסיעה (או בלימה שני מטרים מאוחר יותר ופתיחת גז 2 מטרים מוקדם יותר) מהקפה שמתחילה במספר 56. שניה שלמה מתחת לזמן שחלמתי רק להגיע אליו לפני חודשיים.

אם יש משהו שאני לוקח כל פעם מחדש מסיפורים מהסוג הזה ושממשיך להוכיח את עצמו, זה שלשים מטרה גדולה בראש ומלא מטרות קטנות בדרך לשם זו הדרך הכי אפקטיבית שמצאתי עד היום להשיג משהו שאני רוצה בחיים האלה. וזה בכלל לא קשור לאופנועים.

הם רק המדיום שמדבר בשפה שאני מתחבר אליה במטרה להעביר את המסר והשיעור הזה.

אז שתי הקפות של אופנוע רועד ואספלט נושך לפניכם.

יאללה 56, אני יודע איפה אתה גר…

פעמיים כי טוב לכולם!