ההוסקוורנה FC450 הוא אופנוע מוטוקרוס אימתני. ובכלל, אופנועי 450 סמ"ק נחשבים כיום לכוחניים מאוד בעבור רכיבת מסלול ייעודית, ובכל זאת – רוכבים מנוסים, מי יותר ומי פחות, ממשיכים לבחור בהם.
אסף בן אהרון, מוטוקרוסר (בעיקר) וותיק ולמוד קרבות, גילה בזכות תקופת הקורונה ואולי בגללה, עולם חדש עם האופנוע והנפח החדש. אז הוא ישב לכתוב על הגילויים לאחר חודש של חיים לצידו של עדר הסוסים שמנפק המנוע.
כתב: אסף בן אהרון
עם תחילתו של הגל השני הידוע לשמצה, הבנתי שהתחיל גם הגל השני שלי ואחרי פלירטוטים ארוכים החלטתי שאני חוזר לרכב.
כבר חודש שאני רוכב על הוסקוורנה FC450 ה-Rockstar Edition. אחרי 24 שנים של רכיבה, 10 שנים בליגת המוטוקרוס, שנה אחת בסופרמוטו, השתתפות ב-2 אליפויות עולם וכמה הישגים – החלטתי שאני מוכן למכונה האמיתית.
אחרי שהסתיימה השתוללות השבילים והווילי (תקופה של שבועיים לערך), התחלתי לחקור את המכונה. מדהים כמה שוני אפשר למצוא באופנועים כל כך דומים.
יצא לי לעשות סיבוב על מנועי 450 בעבר, אפילו להתחרות על אופנוע בנפח שכזה מספר פעמים, אבל אף פעם לא היה בבעלותי אחד שכזה. תמיד הייתי מגיע לשבוע המרוץ, רוכב אימון אחד ואז מתחרה. ותמיד הייתה שם אהבה. מהרגע הראשון הייתה שם אהבה. אפילו כמה תוצאות טובות.
אבל לא יותר מזה.
חוקר את ה-FC450 לעומק
לפני שקניתי את האופנוע, הגיעה הקורונה והבנתי עם עצמי, שאני חייב עולם חדש. לכן קניתי מוטוקרוס 450. עצם חקירת הטכניקות הנכונות לרכיבה נכונה של אופנוע ספציפי, כל אופנוע, עושה אותי מאושר.
ראיתם קווין גאמביט? אז אני כזה באופנועים.
אחרי שההתלהבות הראשונית ירדה מהווילי, גררתי איתי אל המחקר הפרטי שלי הרגלים של ערס שבילים. לקח לי שתי רכיבות להבין שככה אי אפשר להמשיך וגם "כמעט" אחד בגודל בינוני שגרם לי להבין טוב טוב עם מי או מה יש לי עסק.
שנים שאני רוכב על אופנועים קטנים. 250 מרובע פעימות בעיקר, כשהאמת היא ש-125 סמק דו פעימתי זו האהבה הטהורה שלי. אהבה כמו לקבוצת כדורגל. לא שאהדתי קבוצת כדורגל בחיים שלי, אבל עושה רושם שהם מאוד רציניים באהבה שלהם – אז כך גם אני.
כדי להבין את ה-450, חזרתי לבסיס ומשם התחלתי לחשוב.
אופנוע קפיצות
הפכתי את הראש וחיפשתי את שילוב הטכניקות הנכונות ביותר לאופנוע הספציפי הזה. לקחתי דיוק דו-פעימתי, ערבבתי עם עומסי סופרמוטו ונכנסתי לספיישל-טסט.
טאק! במכה אחת! חתכתי 12 שניות משיא המסלול.
הלכתי הביתה מבסוט ומאושר.
שבוע לאחר מכן נסעתי למסלול המוטוקרוס באילת.
כבר בהתלהבות השבילים הראשונית הבנתי שהאופנוע הזה הוא ללא ספק אופנוע קפיצות. אמנם אפשר לרכב איתו שבילים וגם הייתי איתו בסינגלים וקשה מאוד לומר שסבלתי – אבל הוא ללא ספק אופנוע מסלול.
הגיאומטריה, הבולמים ומפות ההצתה כולם עובדים כדי לשגר אותך כמה שיותר חזק, כמה שיותר רחוק, כמה שיותר עכשיו.
לכיף יש מחיר
עליתי למסלול בחששות. יום קודם לכן אחד מהחבר'ה שלנו נפל באותו מסלול בדיוק. סיפור גרפי אבל אין לנו זמן לזה. תכל'ס, רק רציתי להזכיר שאנחנו מתעסקים בכיף אבל לכיף הזה לפעמים יש מחיר. בכל עלייה על האופנוע אני מסכים ליפול מהאופנוע. לכן אני עושה כל מה שאני יכול כדי שזה לא יקרה.
במסלול ה-FC450 היה מדהים. לקח לי רגע להכיר ולכוון את הבולמים אבל לאחר מכן האופנוע היה נפלא. לתחושתי הגיר היה מעט קצר, לכן מייד שחזרתי הביתה שיניתי את יחסי ההעברה. עוד נחזור לזה.
על המסלול המשכתי לחקור את האופנוע. גיליתי שהיציאה ל-"וויפ" משמעותי, מאוד קשה לי. וויפ? כשאתה מגיע לקפיצה הרבה יותר מהר ממה שצריך, ו-"טורק" את האופנוע על העלייה כדי לא לקפוץ גבוה ורחוק מדי.
מחכים על קו הזינוק
ככל שהיום התקדם הבנתי בדיוק איפה "הבעיה" שלי. המאסה המסתובבת של האופנוע הזה גדולה בהרבה מכל מה שאני רגיל. וכך גם הכוח במנוע. אופן התפזרות האנרגיה על עליית הקפיצה שונה מאוד ממה שאני רגיל אליו ויחד עם זאת גם מספר הסוסים בפרק כף ימין לא מבוטל. 63 סוסים אשר מחכים על קו הזינוק לכל תנועה עדינה. תגובות המנועים הרבה יותר לניאריות מפעם. האופנועים האלו לא מאיימים עליך כל הזמן. רק בחלק ממנו.
ויסות המשקלים בעלייה לקפיצה חייב להשתנות, חישוב הדחף ומיקומו על המסלול חייבים להשתנות ולקבל תשומת לב ייחודית, תפעול השרירים והתזמון חייב להשתנות. ובפעולת ההחזרה – שבעתיים.
בסוף פתרתי את זה. יש עוד המון מקום לתרגול אבל לפחות אני מבין מה בדיוק אני צריך לתרגל.
הוויפים נזרקו.
לפעמים כשאני רוכב על האופנוע בשבילים אני חושב לעצמי "איזה מזל שהרשתי לעצמי 450 רק בגיל 30".
שיחקתי אותה!
חזרתי מאילת מבואס מהחבר שנפצע אך שמח ובטוח שאני יודע מה צריך לעשות כדי להמשיך במחקר. החלפתי יחסי העברה ויצאתי לבאמפים בחדרה.
"שיחקתי אותה!" חשבתי לעצמי. והאמת, האופנוע היה נפלא. הרגשתי Unstoppable.
יומיים אחר כך נסעתי למסלול בברנר.
ואיזה יום למידה היה לי בברנר.
תקוע בין שני לשלישי
הגעתי שחוט. האמת שמאז שהגיעה המפלצת אני מרגיש שהגוף שלי מתרחב. מתחרב. מתחזק. מתעייף. מתחדש. הכוחות הפועלים באופנוע הזה כל כך משמעותיים שפשוט חייבים להיות חזקים מולם.
לקחתי טרמפ על רוכב מקומי שיראה לי את הקצב והתחלתי ללמוד. בסט השני כבר הייתי חופשי והדברים התבהרו. אני תקוע בין שני לשלישי. יחסי ההעברה היו מעולים בשטחים הפותחים אבל קצת אנמיים במסלול הסגור.
במסלול מוטוקרוס טוב, החרא צף. כל הפערים מתגלים. השאלה האמיתית היא איך אתה מנהל את הנתונים. האם אתה מצליח לפתור את המשוואות הטכניות שקוראות וקורות לך?
ההארה
פתאום לא הצלחתי להיכנס מהר לסיבובים. התשישות והגיר הטריפו אותי. אבל אז הגיעה הארה:
בכלל לא צריך לרכוב על האופנוע הזה. בסך הכל צריך לנהל אותו.
אפשר לרכב על האופנוע הזה מאוד מאוד מהר אם רק תכוון אותו ברמה גבוהה יותר. תתאים אותו לעצמך ואותו למסלול ותדאג לעשות התאמות בכל מסלול שתגיע אליו – ותוכל להיות מהיר.
ה-FC450 החדש כל כך חזק, שאין שום צורך להיות איתו אגרסיבי. ממש כמו לרכב על סוס.
כמו שבחיים לא תוכל לנצח סוס בכוח, כך גם עם ה-450. בסך הכל צריך להבין את השפה שלו ולגרום לו לשתף פעולה.
63 סוסים קשה מאוד לנצח, אבל בהחלט אפשר להוביל. לקבץ את העדר ולנהל אותו קדימה.
לא כל האופנועים הם אופנועים
הגל השני של הקורונה הגיע ואיתו גם הגל השני שלי.
החיים לא יראו יותר אותו דבר, מאז הגל השני ב-2020 וה-FC450 שהגיע אחריו.
השנה בה הבנתי שלא כל האופנועים הם אופנועים.
יש גם אופנועים שהם עדרים.
בנושא דומה
הסטוריה: מרוץ המוטוקרוס החוקי הראשון – מסלול וינגייט