חלום על משולש היחסים בין האופנוע, הצמיג והמוס

ג'ארביס קפץ הלילה לביקור. ישבנו על קפה, בפלות פג תוקף ופיצוחים ודיברנו על כמה נושאים חשובים, ביניהם על מוסים. אז רגע לפני שזכרון החלום הזה מתפוגג אשתף אותכם במה שחשוב.

אבל קודם אזהרה חשובה: מה שאני כותב כאן מתייחס רק לאופנוע שלי, לסגנון הרכיבה שלי והוא מעניין רק אותי ואולי כמה נמלים ענייניות סקרניות. אין מה להסיק מסקנות לגבי אף רוכב אחר.

שאלתי את ג': איך זה יתכן שאני רוכב על אותו זוג מוסים (מישלין) כבר 285 שעות והם לא מתחילים להתעייף? מה קורה כאן?

כוס קפה רדפה כוס קפה, הלילה עבר, צרצרים ניסרו ותנים יללו, וכה אמר לי ג'ארביס:

מוס אין לו חיים משלו, הוא לא צף לבד בחלל ויש לו מערכת יחסים די מחייבת עם הצמיג.

מוס חייב יחס, חייב להרגיש את הצמיג עוטף אותו, מחבק אותו אחרת הוא הולך לאיבוד ומתפזר.

איך עושים את זה? שאלתי בזהירות.

והוא אמר ככה, הנסיך:

אתה מתחיל הכי חזק שאתה יכול ומגביר בהדרגה. כלומר מתחיל עם מוס 140 בצמיג 140 ואז, כשנגמר הצמיג אתה שואל את המוס מה העניינים. אם הוא ממש בסדר אתה ממשיך עם 140 ואם פחות, עובר לצמיג 120 ולפי אותו נוהל ממשיך גם לצמיג 110.

על הדרך מקפיד כמה שניתן למצוא גם על צמיג עם דופן קשה וסוליה קשה.

אוהו, אמרתי לג', ממש טלנובלה ספרדית, אה?

אז הוא אומר לי: זהו שיש עוד כמה עניינים חשובים, לא רק הגודל קובע בזוגיות והוסיף כדלקמן: מוס רגיש לחום שנוצר ממהירויות גבוהות שבאות מרכיבה מהירה ומתוגברות מכביש חם, אז בבקשה להמנע מכך ככל שאפשר.

מוס, כמו שאמרנו קודם לא אוהב חופש וקצת נעלב כשהצמיג לא מחזיק לו את היד. אז חוץ מהעניין של המידות והמהירות הגבוהה אפשר לשקול התקנת שני נועלי צמיג (באחורי) מנוגדים 180 מעלות אחד לשני. והכי חשוב בין כל החשובים: הרבה ג'ל, כי על יבש שום זוגיות לא מתקיימת. הרבה ג'ל, לא להתקמצן!