בתמונה המצורפת: רוכב חננה. אבל רגע – האם זה לא דבר והיפוכו? האם רוכב אופנוע יכול במקביל להיות גם חננה מארץ היורמים והמרובעים? אין כאן דיסוננס ואין כאן ספק – התשובה היא בהחלט כן! חננה של אופנועים יוצא מהארון.
לא משנה כמה
קעקועים יהיו לי, אני תמיד אהיה חננה.
אני יכול לזרוק על עצמי את כל מאפייני הקלישאה הדו גלגלית שההדיוטות מכירים: מעיל עור, קעקועים, זקן, מוזיקת מטאל קשוחה, וכמובן אופנוע – אבל זה לא ישנה דבר. שהרי בשורה התחתונה אני עדיין ילד טוב פתח-תקווה, ממושקף בעברו, שנהנה לאללה מרכיבה על אופנוע.
חננה שוברת שיאים
ניהלתי פורומי אופנועים, הקמתי אתר אינטרנט (שעסק באופנועים), עסקתי בכתיבה (על אופנועים), קראתי המון (נחשו על מה?) והקמתי בלוג אישי שמסקר את אהבתי לתחום.
אפשר לומר שכוח העל שלי הוא למצוא את הדרך המשמימה, האפורה (והחנונית!) ביותר להנות מעולם האדיר שמציע האופנוע בכל רגע שאני לא רוכב על אחד.
אההה.. וגם למדתי, הודרכתי, שיננתי ותרגלתי. למעשה, אני חושב שאני מחזיק בשיא ישראל להדרכות רכיבה. לא שזה עשה אותי רוכב-על-חלל, כן? רחוק מזה.
ישבתי פעם וספרתי בכמה הדרכות וקורסי רכיבה השתתפתי. בארץ ובחו"ל, בשטח ובכביש, בקבוצה או בהדרכה אישית, על מסלול מרוצי כביש או סופרמוטו, אסטרטגיה או טכניקה. הגעתי לעשרות הדרכות שונות. יש דבר מרובע, משמים ובעיקר חנוני יותר מלחשוב בכלל על לספור את כולן?
אוקיאנוס של סיפורים
למדתי המון אבל זה לא עשה אותי לרוכב מהיר או חד במיוחד. זה בעיקר עשה אותי רוכב מודע. לסביבה, לתנאי הכביש, לאחיזה, למה שהאופנוע משדר אליי אבל גם ליכולות האישיות שלי. להבין מה אני יכול לעשות אבל גם מה גדול עליי.
לדעתי, ההדרכות האלו השאירו אותי כאן איתכם, זמין להציק לכם. הגוף כבר נושא צלקות קרב ואחוזי נכות למכביר, בחשבון הבנק יש חור מרוב תיקונים ונזקים. ולנכדים? להם אני שומר אוקיאנוס של סיפורי "כמעט תאונה".
אז אני עוד כאן. ככל הנראה בזכות ההדרכות האלו. זה לא עניין של מזל אם תשאלו אותי, כי אני לא מאמין במזל או באמונות תפלות. זה פשוט עניין של ידע. הייתיי זקוק לעשרות הדרכות כדי להטמיע את הידע ולהבין, אבל רובכם תסתפקו בפחות. הרבה פחות.
השבוע קראתי בקבוצת וואטסאפ הודעה של רוכב שכתב "אני רוכב כבר 5 שנים ואני חי. כנראה שהדרכת רכיבה לא תעזור לי". לטעמי, זוהי דוגמה מעולה לאחד שלא יודע שהוא לא יודע.
מזל מרוויחים. לא מקבלים
תומאס ג'פרסון אמר פעם משפט שאימצתי והתאמתי עבורי:
"אני מאמין גדול במזל. ככל שאני לומד יותר לרכוב, כך יש לי יותר מזל".
רכבו בזהירות ולכו תעשו
הדרכת רכיבה מתקדמת. בכביש, בשטח, במסלול – זה לא משנה. רק תרוויחו יותר מזל.
קישורים שקשורים:
קשור
חחח… עצם זה שאתה שומע מוזיקת מטאל (כמוני)זה אומר שאתה חננה.. בלי להכליל אבל רוב האנשים שאני מכיר ושומעים מטאל הם חננות (מעילי עור וקעקועים זה פוזה)
אגב, רוב האנשים שאני מכיר ושומעים מטאל הם גם אנשי ספר ואנשים שמתעניינים במדע, ספרות וצרכני תרבות.
אז אני חננה גאה!
באתי לרשום ״בוא אחי, רק חנונים שומעים מטאל בימינו״
אבל מישהו כבר כתב את זה לפני…
אורן:
א. בהמשך ל-"בימינו" – מטאל זה לתמיד. לא מפסיקים לשמוע כי "התבגרתי והטעם משתנה".
ב. אתה יודע שסביר להניח שבגילי הקשיש אני מאזין למטאל עוד לפני שנולדת, כן? (ליטרלי לפני שנולדת. לא מתוך התנשאות אלא מתוך עובדה והכרה בשערות הלבנות שבזקני)
זוהר בן יוסף:
א. קעקועים זו אומנות לתמיד. מי שעושה אותם בשביל ה-"פוזה" גם יתייחס אליהם בהתאם.
ב. מעילי עור זה הכרח באופנועים. לא בחירה אופנתית. זה מרגיש כ-"הכרח" בייתר שאת בימי הקיץ הלוהטים וזה ממש (אבל ממש) לא נראה אופנתי כשכל החולצה ספוגה בזיעה.
לא יודע עם אני חננה או לא לדעתי סתם דפוק 😉 אבל אין ספק שכל מילה בסלע! ידע = כוח