שאלת השאלות – לרכוב או לא לרכוב בחום הנורא הזה?

לרכוב או לא לרכוב, זו השאלה.

אולי השאלה הפילוסופית העמוקה ביותר שבה הרוכבים הישראלים מתמודדים עימה בכל סוף שבוע ביולי-אוגוסט הלוהטים: האם לצאת מוקדם לרכיבה ולוותר על שעות שינה לטובת כבישים ריקים וטמפרטורה יחסית נוחה? או לצאת מאוחר כשאתה רענן, אבל לסבול משמש מטגנת וכבישים עמוסים בעמך ישראל?

לרכוב או לא לרכוב

ההצבעה בוואטסאפ הייתה קצרה. באופן כמעט חד משמעי הוחלט על מפגש בשעה סופר-מוקדמת. שעה שבה יוסי (שם לא בדוי) היה בעברו חוזר בה מהבילוי בתל אביב. אבל זה היה לפני שנים (שנים? יובלות!), ומהתקופה בה היה בגיל שבו לא מתייחסים למזג האוויר כנתון רלוונטי ליציאה מהבית. יוסי ניסה להביע קולות מחאה בקבוצה, אבל ההתעלמות משעת המפגש המאוחרת שהציע, הייתה בוטה וכואבת.

שעת המפגש נקבעה על פי האיש המעצבן בסוף מהדורת החדשות: התחזית תיארה את מזג האוויר מחר כגיהינום עלי אדמות. אז החברים בקבוצה התארגנו למהלך קצר ועוקף טמפרטורות: נפגשים ממש (ממש!) מוקדם, וחוזרים לפני שהשמש גורמת לכבישים האהובים לנזול לשוליים.

שנאה תהומית לקישוש מחוות

ברגע שיוסי זיהה כי הוא במיעוט, הוא התעשת במהרה. יוסי הבין כי יצטרך לתלוש עצמו מן המיטה בטרם עת לבל יהיה שוב לפרש הבודד המשוטט בערבות נס הרים לבדו. משנורר חלקיקי אחווה והדדיות קהילתית מכל רוכב שיחלוף בנתיב הנגדי ויניף לעברו יד לשלום או הנד קסדה.

יוסי שנא לקושש מחוות שכאלו. הוא העדיף בעשרות מונים קפה קר בחנייה של בר-בהר לצד חברים מוכרים, מאשר לאסוף שברי נימוס קרירים מרוכבים זרים שחלפו על פניו.

יוסי היה מנוסה ונפשו כבר חוותה צלקות שכאלו לרוב. הוא ידע היטב שעדיפה שעת בוקר מוקדמת וקרירה עם חברים-רוכבים, על פני השממה החמה שצפויה לו כשהשמש תכה בו מן השמיים ללא רחמים. אבל למרות הניסיון והוותק, הוא גם ידע כמה קשה יהיה לצאת מהשמיכה אל מחוץ לחדר הממוזג, לתוך האוויר הלח שבחוץ.

גם בשעה מוקדמת, רגע לפני שהניף את הרגל מעל מושב האופנוע, הוא הרגיש כאילו יש ללעוס את האוויר המיימי לפני שבולעים אותו פנימה.

לעזאזל… מתי כבר דצמבר?!

ובאותו נושא:

טיפ רכיבה בחום הקיץ הישראלי: בריכה וענבים קרים

לכבוד אוגוסט הרותח: רכיבת אנדורו בלילה

הכרובלוג בפייסבוק