רעם כחול (ושחור) הוא שמו של בור הכספים הדו גלגלי החדש שיצרתי בתזרים חשבון הבנק שלי. בעוד בפרויקט ההוסקוורנה 701 הקודם הושקעו בערך זיליון שקלים ושעות, בזה האפריליה האיטלקי צומצמה ההשקעה באופן מהותי. כמותית, איכותית ותקציבית. ולמרות הכל – חשבון הבנק לא מרוצה.
כפי שכתבתי בטור "חמש חוויות דו גלגליות שעשו את 2021", הורדתי את האפריליה טואונו 1100 שלי מרכיבה בכביש הציבורי. עשיתי זאת בעקבות מותו של חבר טוב וקרוב שנהרג בתאונה.
אבל זו לא באמת הייתה הסיבה היחידה. מי שעוקב אחרי הבלוג וזוכר את "פרויקט החץ" שעשיתי עם ההוסקוורנה 701 ויטפילן כדי להתאים אותו למסלול, זוכר אולי גם את הסיבות של החלפתו באפריליה.
העומסים שהמסלול דורש
כך ציטטתי את אסף זומר ממוטולישס, עם רכישת הטואונו בניסיון להסביר לכם ובעיקר לעצמי:
"בשביל תדירות הביקורים שלך, הרצינות שלך עם ימי המסלול ולקצב שלך – אתה צריך אופנוע ספורט נורמלי" אמר אסף. "לא משנה איזה דגם, לא משנה תצורת המנוע ולא משנה היצרן. העיקר שיש לך אופנוע עם מנוע חזק ומכלולים שיכולים לעמוד בעומסים שהמסלול דורש". הוא סיכם, בנוסח כזה או אחר.
בקיצור – הקשר בין הצורך שלי באופנוע שעיקר שימושו למסלול, והעובדה שההוסקוורנה מתקשה בכך, הובילו להחלפה.
רעם כחול ושחור – פרויקט "מיסלול"
אחרי רכישת הטואונו ("רעם" באיטלקית) והתאמתו המתמשכת לימי מסלול על חשבון נוחות יומיום בכביש הציבורי, הגיעה התאונה הנוראית של קובי ודחפה אותי "למסלל" את האפריליה באופן מלא לשימוש בימי מסלול בלבד.
לפניכם השינויים והתוספות, שבאמת צנועות הפעם, שעזרו למקד את האופנוע לשימוש יחיד, נישתי ומפוקס.
מתלים
מלפנים הושארו מתלי ה-Sachs המקוריים אך הקפיצים הוחלפו לכאלו מתוצרת K-Tech המותאמים למשקל שלי. צמיגות השמן במזלג הוחלפה ל-2.5.
מאחור הוחלף בולם ה-Sachs כולו בבולם בהזמנה אישית מ-HyperPro ההולנדית. ההזמנה הייתה בהתאמה של הבולם עבורי באופן אישי: סט-אפ מסלול, קפיץ ליניארי המותאם למשקל שלי, אפשרות לכיוון שיכוך מהיר ואיטי, עשרות אפשרויות לכיוון מהירות ההחזרה ועם כיוון מרוחק (Remote) של עומס הקפיץ. ברז השליטה באפשרות זו הותקן על מחזיק האגזוז. בנוסף, בתהליך יצור הבולם הוספה האפשרות לקבוע את גובה הזנב וזאת מבלי לשנות את כיולי המתלה.
בלמים
משאבת הברמבו המקורית הוחלפה במשאבת Brembo 19RCS Corsa Corta ראדיאלית (מטריפה!) עם 6 אפשרויות כיוון שונות. אלו מאפשרות להתאים את "נקודת הנשיכה" בבלימה, לתחושת הרכיבה הרצויה. 3 דרגות רגש לשימוש בכביש הציבורי ו-3 דרגות לשימוש מסלול.
הדיסקים המקוריים שהתעוותו בשימוש האינטנסיבי בימי המסלול, הוחלפו לדיסקים פרפריים, לטובת קירור יעיל יותר (שגם נראים טוב יותר), מתוצרת Galfer. רפידות הבלם המיועדות לשימוש מוכוון מסלול הן של EBC בדרגת HH.
צמיגים
לאחר שחיסלתי מעל גבי הטואונו 2 סטים של פירלי סופר קורסה ו-3 סטים של צמיגי קונטיננטל מסדרת Race Attack, גיליתי שאני מאוד אוהב את הסחורה הגרמנית הזו. נכון לצילומי התמונות שכאן, על האופנוע מותקנים צמיגי סליקס מסדרת ה-Track של קונטי. רק שהאחורי בחתך מעט יותר גבוה, 60 במקום 55.
מדידת זמנים
הטואונו מגיע עם Lap Timer משולב בתוך לוח השעונים שלו, אך התפעול המקורי שלו הוא ידני. זאת אומרת: הרוכב צריך ללחוץ בעצמו על המתג בכל הקפה מחדש. ולהשתדל לעשות זאת תמיד באותה הנקודה, כדי להתחיל את הספירה של ההקפה הבאה מחדש. זה נחמד, אבל לא מדויק ולא באמת פרקטי.
מערכת המדידה של PZRacing האיטלקית שהותקנה על זנב האופנוע, היא בעלת GPS הדוגם את המיקום של האופנוע 50 פעמים בשנייה. המערכת מציגה את רישום הזמנים בלוח השעונים המקורי ובכך היא פשוט מחליפה את הלחיצה הידנית על הכפתור המקורי. תענוג!
המערכת מגיעה כשהיא מעודכנת עם המסלולים המקומיים שלנו, מוטורסיטי ופצאל.
כך נראה לוח השעונים במצב "מדידת זמנים" בטואונו
הסרת פלסטיקה מקורית ואביזרי רישוי
מלבד הפנס האחורי, הוסרו מהאופנוע כל שאר אביזרי הרישוי, כולל המאותתים, המראות, לוחית הרישוי ושלושת הפנסים הקדמיים. בנוסף, הוסרו רגליות המורכב.
הפלסטיקה המקורית, שהיא בעיקר רק מסיכת חזית, חרב וזנב, הוסרה והוחלפה במעטפת פיברגלאס קלילה של Pro Fiber שנרכשה כמשומשת בארץ. מעטפת זו, המותאמת לדגם וכוללת משקף קטן, נצבעה לשחור מט וללא כיסוי לכה.
מיכל הדלק, החלק היחידי שנשאר בצבע הכחול המקורי ("דונינגטון-בלו" מכנה אותו אפריליה), כוסה בגריפים של Eazi Grip מדגם EVO ובימים הקרובים גם יזכה לתוספת הארכה למיכל הדלק. גם תוספת זו היא של Pro Fiber, לטובת שיפור חביקת המיכל והרחקת הרוכב אחורנית. וגם היא כבר צבועה בשחור.
התוצאה הכללית היא אופנוע שחור עם מעט כחול. או בקיצור: "רעם כחול (שחור)". כבר כתבתי בפתיחה שהמראה של האופנוע, בניגוד לפרויקט הקודם על ההוסקוורנה, לא היה שיקול.
עוד מכאן ומשם
הכידון המקורי הוחלף בזוג קליפ-אונים מתכווננים באופן מלא: גובה, זווית צידוד ומיפתח – מתוצרת Apex. האגזוז המקורי הוחלף לאחד מתוצרת Mivv. שלדת הטואונו המבריקה כוסתה במיגון קרבון מלא של AMC וזוג סליידרים ענקיים, שנראים כמו כנפונים מלפנים מרוב שהם גדולים, מתוצרת T-Rex Racing.
בנוסף, נרכשו מתקני הנפה (ג'ק) להרמת הגלגלים באוויר, לצורך הרכבת מחממי צמיגים של Capit על הגלגלים כשהאופנוע לפני או אחרי סשנים לרכיבה בימי מסלול.
רגע, אבל למה טואונו ולא RSV4?
יש כאלו שבוודאי מסיימים את הקריאה ואומרים בקול רם בלב:
"כרובי יא טמבל – היית קונה RSV ואולי חוסך חצי מכאבי הראש".
ואני אענה: "אתם כנראה צודקים".
אז למה לא? התשובה היא: בעיקר כסף. ההפרש בין הטואונו וה-RSV בעבור אותו שנתון, הוא כ-20,000 שקלים במחירונים. נכון – יכולתי למכור את הטואונו ופשוט לרכוש RSV ישן יותר, שזה אומר לפחות 3 שנתונים אחורנית. אך מאחר ואני מכיר את רמת התחזוקה של האופנוע שלי, פחות בא לי להתחיל עם אופנוע ישן יותר. כזה שאיני בטוח במצבו המכאני וככל הנראה יצריך השקעה נוספת.
בנוסף, RSV4 גם יצריך התאמה נוספת עבורי – הן מבחינת מתלים (התאמה למשקל) והן מבחינת הצורך "למסלל" אותו באופן שיגן ואף יחליף את הפלסטיקה היקרים שלו, מנפילות ונזקים.
בקיצור: זה היה אומר להשקיע הרבה יותר משאבים ממה שתיארתי כאן למעלה (בעיקר בקנייה), בעבור אופנוע שכל מטרתו היא ימי מסלול בלבד. באופן כלכלי ו-"הגיוני", הבחירה להמשיך עם הטואונו הייתה כנראה נכונה יותר.
תודות לכל מי שעזרו לי לצמצם את ההוצאות
בראש ובראשונה, תודה גדולה וענקית לחברים שי שמר ולאלעד ורדי. חוץ מעניין היותם פרטנרים מעולים לרכיבות משותפות בימי מסלול, השניים עזרו המון בהרכבת חלקים שונים, מדידות, פירוקים, ייעוץ ומידע. הם גם תרמו בלא מעט טראש-טוק מדרבן לצד המסלול…
למוסך פרפקט אופנועים בראשון לציון על העזרה המתמשכת והבלתי מתפשרת.
לאחים שלי – אוהד ואופיר ברעם על היותם בלדרים נאמנים לחלקים מחו"ל, ולעידו ברעם – על נידוב הנגרר שעבד ועובד קשה בהובלות ממקום למקום.
תודה לספקים שתמכו ועזרו ככל שיכלו:
לשלומי מש.ר שיווק יבואני מערכות המתלים של HyperPro, מערכות הבלימה של Galfer ומפיצי צמיגי Continental לאופנועים. לאדריאן ממוסך PartMan PartMachine. לאיתי סוסמן. לאוהד מברווז יבואני K-Tech. לאבזריון יבואני EBC ולשי לב מרייסטראק.
רעם כחול – גלריית תמונות צנועה מהתהליך
לחלקה השני של סקירת הפרויקט – פורסם 6 חודשים מאוחר יותר, ביולי 2022
יפה מאוד תענוג לעיניים
תן בראש!
מדוע לא לקנות אופנוע ברישוי אפור ובכך להוזיל את הרכישה?
הי עופר! כי זה לא היה מוזיל את הרכישה 🙂
הטואונו ברשותי כבר שנתיים ושווי השוק שלו הוא כ-55,000 שקלים. אין אופנוע מקביל שניתן לרכוש בתקציב דומה כחדש, גם אם הוא אפור. וצריך לזכור שהיות הכלי אפור, לא הופך אותו ליותר מתאים למסלול. ההשקעה נשארת בעינה.
וזה עוד מבלי להתייחס לעובדה שאופנוע אפור הרבה פחות סחיר. האופנוע שלי יכול בכל רגע נתון, לקבל עליו חזרה את כל אביזרי הרישוי ולחזור בקלות יחסית לכביש הציבורי.