הדרכת רכיבה על מסלול מרוצים באמצע גינת משחקים בקיבוץ. רגע… מה? גם מדריך הרכיבה דור אבן כץ לא ראה את זה מגיע, כשביקר עם בנו בגינה הקרובה בשעת אחה"צ.
כתב: דור אבן כץ
עוד אחר הצהריים בקיבוץ. אני ועידו שלי בן ה-4 שמים פעמינו לכיוון גן השעשועים. בהגיענו, ישנו עוד ילד, גם הוא בן 4, שמנצל זוג ירידות במדרכת הבטון המחוברות בינהן בישורת לכדי רכיבה ספורטיבית על בימבה דו-גלגלית אדומה.
"אבא, אני רוצה קצת על זה…" עידו שלי לוחש לי בביישנות ומצביע על הכלי המשומש.
אמא של ארבל מתווכת את השאלה הלאה: "ארבלי, עידו יכול לרכוב קצת על ה-'הארלי דיווידסון' שלך?"
עצרתי הכל. הערתי בכעס כבוש אך בחצי חיוך: "זה לא הארלי! (הדגם הוא הכלאה של משהו ספורטיבי, עם טורינג עם גלגלים של בוס-הוס V8), יותר קרוב לבוס-הוס או אופנוע ספורט."
בהתפלאות אומרת האם: "ארבלי, הנה עוד חובב אופנועים".
-"אממממ, קצת יותר מחובב" עניתי.
"זה המקצוע שלי. איך? מדריך רכיבה מתקדמת ועיתונאי אופנועים. "
עוד 12 שנים
-"אההה" היא אומרת. מגניב. עוד 12 שנים בערך הוא יבוא אליך לשיעור".
"לא לא… במדינות מתוקנות מוטורית, בגיל שלו כבר רוכבים הילדים על מוטוקרוס, במסלול, סגור, נותנים בגז. משרישים הרגלים נכונים. הוא יכול להתחיל כבר עכשיו".
"לא נראה לי שאני משחררת לו את זה". היא פוטרת אותי.
בזמן השיחה הקצרה עידו שלי איבד עניין והחליט לרכוב על המגלשה הירוקה ואני אחריו. ארבל טיפס את העלייה כשהוא חבוש בקסדה ונתן כל מה שיש לו בדרך למטה. בסוף הירידה יש פניית 90 מעלות לימין ואם ממשיכים ישר, גינת צמחים תחומה באדן רכבת שמן ועמוד תאורה אנכי לווידוא הריגה.
הדרכת רכיבה בגינת המשחקים
ארבל יורד, נועל מבט על הגינה והעמוד וברגליים יחפות מנסה לבלום עצמו – משתלט על הסיטואציה רק ברגע האחרון עם גלגל אחד על שיח פטרוזיליה. (אני חושב לעצמי שהוא חייב להקפיד על תחזוקת מערכת הבלימה!)
ארבל עולה שוב ומתכונן לירידה ממש לידי.
אני ניגש אליו ומסביר לו שבכדי שלא יחזור המצב הלא נעים שהוא כמעט המשיך ישר, אז ממש לקראת סוף הירידה, עליו להביט הלאה, עם כל הראש, לכיוון אמא, שיושבת על הספסל באמצע הישורת שבין הפניות בירידה.
הדגשתי לו שהמבט עם כל הראש, לכיוון היעד הבא שלו. קיבלתי הינהון הסכמה והוא יצא לדרך. ארבל תפר את הפניה בצורה מרשימה. הוא היה חלק, זורם, מהיר ובטוח. החיוך בקסדה היה אדיר!
אמא שלו מחאה כפיים ופלטה "וואוו" נפעם.
פתחנו מסלול
עידו שלי התארגן על אופני איזון תלת-גלגליים כשהבחין בהצלחה לה זכה ארבל, וככה יצא שפתחנו מסלול חזרתי בגן השעשועים. אני העברתי אימון מבט מעשי לשני גמדים חמודים בני 4 שהתחילו לשחק באופנוענות וחשבתי לעצמי "מבט זה לא הכל, אבל בלעדיו אין כלום".
וגם לנו לא יזיק עוד מסלול מרוצים, אפילו קטן, במרכז הארץ.
או אפילו אצלי בקיבוץ.
באותו נושא:
עם אופנועים מגיעים למקומות מופלאים
מזכרונותיו של אופנוען חיפאי מזדקן