דלג לתוכן

שנת 2027 – ולתפארת מדינת ישראל

השעה 20:00.

המקום: בירת ישראל, ירושלים.

המעמד: טקס הדלקת המשואות המסורתי הפותח את חגיגות יום העצמאות.

לבמה מובל זקן כחוש ע"י חיילת נח"ל נאה וסבלנית. הקשיש נעזר במקל הליכה עשוי סיבי פחם, וניכר שהואisrael_flag.jpg סובל מכאבים בברכו הימנית. בעוד מספר דקות, כשתופיע דמותו במרכז מסכי הטלויזיה של עשרת מיליוני בתי האב בישראל, ייכתב כי הנזק לברכו נגרם כ-19 שנים קודם לכן, בפשיטה, אחת מני רבות דאז, של המשטרה על מרוץ אופנועים בלתי חוקי.
הזקן מגיע אל הבימה מעליה יישא את הדברים, והחיילת צועדת לאחור ומפנה את הפריים.

כשמצלמות הטלויזיה מתמקדות ומתרכזות בדמות, עד כדי שדמותו השפופה תיראה מהחזה ומעלה,מבחינים חד העין כי הבגדים הבלויים אותם הוא לובש, הם בעצם חליפת רכיבה דהויה ומשופשפת היטב. רק כשיניע את ידו בחמת זעם, במהלך קריאת הדברים, ניתן יהיה לזהות באיזור החזה את הסמל של יצרנית ציוד הרכיבה – Arlen Ness.

יד נשלחת אל חלקה הפנימי של החליפה, ושולפת נייר מקופל. על מסכי הטלויזיה מתחילות לרוץ כתוביות המתארות את האיש, נסיבות פציעתו והסיבות שהובילו אותו למעמד זה. "… ריכז את פעילות הבלתי ליגאליים בתקופה שקדמה לביטול החוק… שפט במרוצים לא חוקיים ודירבן רוכבים להאמין בספורט למרות חוק המדינה שמנע פעילות שכזו… נפצע בברכו כשגונן על רוכב צעיר בעת פשיטת משטרת ישראל על מרוץ במסגרת אליפות הארץ וזוכה באופן מלא כשבוטל החוק…"

בקול רועד מהתרגשות, קורא הגבר מהדף. ניכר שמלאכת הנאום מול אנשים זרים, מוכרת לו היטב מהימים בהם עבד גם כקריין. תוך כדי קריאה, מזדקף הקשיש בקושי רב, ומאלץ את צלמי הטלויזיה לשנות את מיקוד העדשות כדי לתעד את מלוא גובהה של הדמות:

"אני, טל שביט, יליד ישראל, מדליק משואה זאת לכבודם של ספורטאי הספורט המוטורי הבלתי לגאלי, אשר חרפו נפשם במאבק למען קיומו של התחום בישראל, למען כלכלה טובה יותר, למען ייצוג נאות של דגל המדינה במרוצים בינלאומיים, ולמען עתיד ילדנו.

לכבודם של כל הנהגים והרוכבים באשר הם, אני מדליק משואה זו. מהאלופים אשר עלו לפודיומים מאולתרים במסלולים שכוחי אל, ועד למזנקים למרוצים מסוף הגריד, שהקדישו את כל חסכונותיהם למען הספורט, במחיר של נידוי מהחברה הישראלית, אשר לא השכילה להבין את שאנו יודעים כיום – כשהספורט המוטרי מורשה לפעילות, הכלכלה צומחת, ההכרה במדינת ישראל של דעת הציבור העולמית חיובית, ומלחמות נראות כנטל יקר הפוגע בלוח הזמנים של מרוצי העונה.

לכבודם של הפעילים "מאחורי הקלעים", אני מדליק משואה זו. מנהלי המרוצים, המרשלים, מארגני המרוצים ומנהלי העמותות השונות אשר פעלו ללא הפסקה למען קיומם של האירועים הללו, אשר הניעו בסופו של דבר את מהלך ביטול החוק. אותם אלו ששמרו על הגחלת בקרב המתחרים, אותם אלו שהמשיכו להאמין כי יש עתיד לספורט מוטורי ישראלי וציוני. לכבודם – אני מדליק משואה זו.

ולסיום, אני רוצה להדליק משואה זו לכבודם של הספורטאים שבדרך – אותם נהגי רכבים ורוכבי אופנועים, הגדלים כיום למציאות חדשה. מציאות בה חוק הספורט המוטורי לא קיים עוד, ואין עוד מגבלות המונעות את קיומו של הספורט באופן חוקי. עולם בו החברה סביבם מכירה בחשיבות התחום, מדרבנת את עולליה לתחרות, למקצועיות ולהנאה מיופיו של הספורט. חיים חדשים לפניכם: בניגוד אלינו, שפעלנו מתוך אמונה וכנגד חוק מדינה, אתם גדלים לתוך חיים אחרים ויפים יותר בהם הספורט מתקיים ללא חוק, אלא פשוט מתוך אהבה לנושא."

הדמות מרימה את עינייה וסוקרת מבעד לדמעות ההתרגשות את הקהל הרב שלפניה. עיניה משוטטות, עד שנעצרות על מצלמת הטלויזיה ומתמקדות בה במבט רושף אש.

"ולתפארת מדינת ישראל!" בוקעת השאגה.

המשואה בוערת.

הקהל נעמד על רגליו, מצומרר כולו (ולא בשל הקור הירושלמי), מוחה דמעה של אושר, ומוחה כפיים בהתרגשות רבה.

4 תגובות בנושא “שנת 2027 – ולתפארת מדינת ישראל כתיבת תגובה

  1. אולי לראות במו עיניו את ביטול החוק, או אישור החוק או מה שזה לא יהיה, הוא לא יכול,
    אבל את רעש המירוצים הוא עוד ישמע עד ללמעלה…

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: