מי שיש לו זמן לכתוב בבלוג על חוויות מתחום הרכיבה, כנראה שסובל מאחת מהסיבות הבאות:
1. הוא לא רוכב מספיק.
2. סף הריגוש שלו גבוה וצריך חוויות ממש מיוחדות ויוצאות דופן, כדי שיוגדרו על ידו כ"חוויה שראוי לכתוב עליה הביתה".
לשמחתי (או שלא?), אני עדיין נהנה מכל רכיבה ורואה בה חוויה. מה שאומר שעד לא מזמן, סבלתי מהבעיה המתוארת בסעיף הראשון.
וההסבר:
בשבועיים האחרונים רכבתי בצורה די אינטנסיבית, עם חברים ובמסגרת העבודה, על האופנוע שלי ועל אחרים, בשעות הבוקר המוקדמות של אמצע השבוע ובסוף השבוע, ברכיבות אימון קצרות ובטיולים ארוכים. מגוון רכיבות, מגוון חוויות לסכם ולתאר.
והנה, עדכון תכנים חדשים נפסק. בכל רכיבה שהייתה בשבועות האחרונות, רשמתי לעצמי באופן וירטואלי, נקודות לכתוב עליהן, אירועים לתאר, ואנקדוטות משעשעות שאשתף את קוראיי בהן. אך אירוע רדף אירוע, חווייה רדפה אחרת – וסיפורים בני יומיים התיישנו במהירות ונשכחו.
וזמן לכתוב? אין.
הווה אומר: מי שיש לו המון חוויות, זו אחרי זו ללא הפסקה, לא ימצא את הזמן לספר עליהן. מקווה שהדבר לא מקהה חושים וגורם לסף הריגוש לעלות עד כדי התעלמות מחוויות "בסיסיות".
רכיבת Adventure
בשבת האחרונה יצאתי לטיול יחד עם מועדון KTM Adventure שזו הייתה התאגדות "הפרומו" הראשונה שלו. כ-10 רוכבים, ואני ביניהם, עם דגמי הספורט-אנדורו הכתומים (מה שנקרא בארץ דוש"ים קרביים), יצאו לטיול בן 90 קילומטרים: מצומת ברקאי עד למורדות הגלבוע. בתום ארוחה במקום, היינו אמורים להתפזר איש איש לביתו. אבל הקצב המהיר של הטיול (הובל על ידי נדב לוגסי וג'וי בירן – שניהם בתמונה הקטנה מעל פסקה זו), השאיר את רשמיו כשהאדרנלין המשיך לזרום בוורידים גם אחרי שהסטייקים נחו על משכבם בקיבות הרוכבים. הוחלט לרכב חזרה דרך השטח (מסלול שונה) ובכך להוסיף עוד 100 קילומטרים על המסלול הראשוני.
היה מדהים. אחת מחוויות הרכיבה שייזכרו אצלי לעוד זמן רב.
רכבתי על אדוונצ'ר 640 שנת 2006, ונהנתי מכל רגע. הקצב היה מהיר, הרוכבים מסביב גם. הנופים התחלפו במהירות, והכרתי חלקים חדשים מארץ ישראל. תענוג.
הרכיבה על אופנוע גבוה וכבד שכזה (לעומת ה-125EXC הפרטי שלי, כן?), וסגנון הרכיבה השונה מזה אליו אני מורגל, גילה לי שרירים שלא ידעתי שקיימים. אם האמנתי שרכיבת אנדורו מפעילה את הגוף כולו, הוכיחה הרכיבה על ה-640, שלא הכל עובד באנדורו, וישנם שרירים שאינם זוכים לתשומת לב. עובדה היא שביומיים האחרונים מאז הטיול, אני ישן היטב בלילות… פשוט מותש!
שלא ייגמר לעולם…