התוכנית הייתה פשוטה למדי: פרסום שוטף של פוסטים המתארים אספקטים שונים של הביקור באוסטריה, כשהכל נבנה לקראת הגראנד פינאלה: החוויות מפסטיבל KTM בו השתתפתי בהונגריה. אבל כמו שאמר ג'ון לנון: "החיים זה מה שקורה כשאנו מתכננים תוכניות".
אירוע רדף אירוע, שעות העבודה עשו את שלהם וקריסת לוח האם במחשב הפרטי שלי, יחד עם קריסת המערכות האישית (4 ימי מחלה רצופים), גבו את שלהם. פשוט לא הגעתי לכתיבת הפוסט האולטימטיבי החותם את סאגת הטיול לחו"ל, עם החוויות האורגזמיות ממש של יום הרכיבה בהונגריה.
אך במחשבה שנייה, טוב שכך. לא קינאתי, בלשון המעטה, באלי פאנגס (בלייזר \ פול גז) ובאריאל אלסיבוני (אוטו \ ישראל היום) שהיו אמורים לכתוב מאמר דיעה אישית על האירוע, ולדחוס את החוויה למספר דפים בודדים. בתום האירוע, לא יכולתי לחשוב בעצמי על דרך לעשות ולסכם זאת היטב.
אבל הם הצליחו במשימה ודחסו את האירוע למספר עמודים, פסקאות תוך שילוב תמונות. כתבה מדהימה של פאנגס בבלייזר של החודש ("חג מתן בגז") ושל אריאל במגזין אוטו ("אם יש גן עדן"), עשו את עבודת תיאור היום היטב. מ-2 הכתבות עולה הרגשה זהה ששלושתנו היינו תמימי דיעים לגביה: בכל הקשור לניסיון ולפז"מ הדו גלגלי של כולנו, מדובר על חתיכת ציון דרך משמעותי עבור כל אחד מאיתנו. בכל אופן, הכתבות של שניהם בהחלט מראות מדוע הם מקבלים שכר בעבור הכתיבה, ואני לא.
במהלך סוף השבוע הקרוב, אם אני מבין נכון את הטיזר הזה, יעלה הטור של פאנגס שנכתב במיוחד עבור פול גז – אני בטוח שגם בו הוא יתאר באופן קולע את הפסטיבל, הפיזי והרגשי כאחד, שחווינו שלושתנו ביום הרכיבה המדובר.
בינתיים, בהעדר תמונות או יכולת מילולית שלי לתיאור החוויה, הנה סרטון שמסכם באופן מקיף.
אנקדוטה: החל מהנקודה שמתחילה ב-04:05, בפעלול הברן-אאוט הקבוצתי, אריאל, אלי (מעיל כתום) ואני הם הדמויות הצבעוניות אך מטושטשות שדבוקות לגדר שלצד המגרש, ובולעות בעיניים רעבות את הפעלולים אותם אנו רואים לראשונה ב-Live.
אח השחיתות………..