סיפורו של קלאודיו קאסטליוני, החתום על כמה מהמהלכים המשמעותיים ביותר בתעשיית יצור האופנועים האיטלקית, ומי שחתם על החשבונות הפתוחים שהביאו לעולם אגדות בלתי נשכחות כמו הדוקאטי מונסטר וה-916 והקאג'יבה מיטו 125. הוא גם מי שהפך את MV אגוסטה ליצרנית האופנועים שאנו מכירים כיום.
כתב: אבי פרידמן
ב-17 לאוגוסט 2011 נפטר קלאודיו קאסטליוני והוא בן 64 במותו. הידיעה על מותו הכתה רבים בתדהמה. מעטים ידעו על מחלתו, ולמרות שבשנים האחרונות לחייו בנו החליפו במשימות הניהול של MV אוגוסטה, היה זה קלאודיו שעבד בצמוד עם המעצב הבריטי אדריאן מורטון כדי ללטש גם את הפרטים הקטנים ביותר ב-F3 שהיה לפני השקתו. יותר מכל דבר עניין את קאסטליוני עיצובם ותכנונם של אופנועיו. שורה ארוכה של יצירות מופת דו-גלגליות ספק אם היו קיימות היום אלמלא היה שם קאסטליוני את החזון והחלום בראש סדר העדיפויות, גבוה מעל כל שיקול כלכלי.
סיפור האופנועים של קלאודיו
הסיפור של קלאודיו קסטליוני הוא הסיפור של קאג'יבה. ג'יובאני קאסטליוני, אביו של קלאודיו, ייסד בשנת 1950 בווארזה את CAGIVA, ששמה מורכב מהאותיות הראשונות של שם האב, שם המשפחה ועיר הייצור: קאסטליוני, ג'יובאני ווארזה. החברה החדשה שהוקמה לאחר המלחמה עסקה בייצור חלקי מתכת למפעלי תעשייה שונים.
ב-1978 מגיעה התפנית. קלאודיו בן ה-31 נכנס לעסק ומביא את אהבתו הגדולה – אופנועים. קאג'יבה מתחילה ליצר אופנועים ומיד נכנסת גם לזירת המרוצים המקומית ולאחר מכן העולמית. החברה הצעירה מתמקדת בדו"פים בנפחים קטנים ותוך שנה כבר מייצרת ומוכרת כמעט 40,000 אופנועים. קפיצת מדרגה נוספת הייתה ב-1983 כשנוצר החיבור הראשוני עם דוקאטי, ממנה קאג'יבה קונה מנועי 4 פעימות גדולים.
שנתיים אחרי, ב-1985, קאג'יבה כבר קונה את דוקאטי (וגם את מוטו-מוריני) וקאסטליוני הצעיר מחזיק במושכות החברה עד 1996, אז דוקאטי נמכרת ל-Texas Pacific Group. ב-1987 הוא רוכש גם את הוסקוורנה בה החזיק עד 2007. מהלך עסקי חשוב אחר היה ב-1991, כאשר רכש את מותג MV אוגוסטה, אותו הזניק מחדש ב-1997.
אפשר למלא עוד דפים רבים ולפרט את מהלכיו העסקיים של קלאודיו קאסטליוני. רק התהפוכות של אוגוסטה בשנות ה-2000 הן פרק גדוש בפני עצמו, אלא שעיקר העניין מאחורי קאסטליוני הוא באופנועים שעמד מאחוריהם בתקופה הזו, והמעצבים שקיבלו ממנו גיבוי מלא ללכת עם החלום עד הסוף ולא להסתכל ולו לרגע אחד אחורה (או מטה, לכיוון הכיס).
דוגמאות עיקריות לעולם האופנועים שיצר
דוקאטי 916. נקודה. יש ויכוח? אין ויכוח. היפה מכולם אי-פעם נולד ב-1994. אפשר אולי לדון אם ממשיך דרכו, ה-996, היה עוד יותר יפה, אבל אלו כבר למעשה זוטות. מאסימו טמבוריני הופקד על מלאכת העיצוב, כשקאסטליוני רק מדרבן אותו ללכת הכי רחוק ומקורי שאפשר. לגבי המקוריות קיים הוויכוח אם לא הייתה כאן "שאיבת רעיונות" מה-NR של הונדה, אבל כך או כך – התוצאה של דוקאטי הייתה נפלאה. עוד נזכיר כאן גם את ה-851 שקדם לו וכמובן – את הפאסו שלרגע גם הציץ (והקסים) גם אצלנו בשוק.
דוקאטי מונסטר. פחות זה יותר. ב-1992 היה מיגל גאלוצי הארגנטינאי מעצב צעיר בן 33 בצעדיו הראשונים בדוקאטי. רעיון שהתגלגל במסדרונות דוקאטי היה לקחת שלדת צינורות, מנוע, גלגלים, מושב וכידון, ולהוסיף להם רק את מה שחייבים בשביל התקינה. לא פיירינג, לא קווים מתוחכמים ומתחכמים, רק את המינימום הנדרש. את קאסטליוני היה צריך הפעם לשכנע, כיוון שהרעיון היה חדשני במהותו, אבל בסוף הוא קנה אותו. גאלוצי מקבל את המשימה המעורפלת, ושנה אחרי מוצג המונסטר. קאסטליוני מתלהב ואותו מונסטר מגדיר את נישת האופנועים העירומים בצורה הכי ברורה שאפשר. השאר זה כבר היסטוריה.
קאג'יבה מיטו. מיתוס?
המיטו נולד עוד ב-1989, אבל ב-1994 הוא זוכה למתיחת פנים אה-לה 916 על ידי טמבוריני. מנוע דו"פ קטן בנפח 125 סמ"ק מספק לו את הכוח (והאופי) לביצועים מכובדים בגרסאות הלא מוגבלות. הדמיון לדוקאטי הגדול מבטיח קצב קבוע של רוכשים באולמות התצוגה.
את הזכויות למותג ההיסטורי רוכש קאסטליוני כאמור ב-1991. בסוף העשור הוא עושה שינוי ארגוני וקונספטואלי חשוב: לא עוד קאג'יבה וצמד חברות הבת אוגוסטה והוסקוורנה. במקום זאת, הוא משנה את ההיררכיה – אוגוסטה היא חברת האם ואילו יצרניות האופנועים קאג'יבה והוסקוורנה הן חברות הבת שלה. לכאורה רק שינוי ארגוני, אבל בפועל הוא משקף בדיוק באיזה סל שם קאסטליוני את הביצים.
ה-F4 גרם לצופים בו, כשהושק בסוף 98', לאותם מבטים עורגים כמו שעשה ה-916, וזה לא במקרה: גם הפעם טמבוריני הוא זה שעומד מאחורי התכנון והעיצוב של אחד מהאופנועים המרהיבים בהסטוריה הדו גלגלית. קאסטליוני מסתובב בתערוכת מילאנו כמו אב מאושר. ובצדק. בתחילה הוצגה גרסת ה'זהב' (Oro) בכמות מוגבלת, מה שעוד יותר סימן אותו כדגם אקזוטי נחשק. מנוע ה-750 גדל בהמשך ל-1,000 סמ"ק והוצגו גרסאות נוספות שהסתכמו למעשה בעיקר בקוסמטיקה. ה-F4R 312 של 1997 הגיע כבר עם מנוע חזק יותר ושבר כמה שיאים (ולא רק של מחיר). ב-2010 יוצאת גרסה חדשה, וסופגת ביקורת על כך שאוגוסטה עשתה אותו דבר רק יותר, ונזהרה לא לצאת מהקווים ולחדש על באמת.
אי אפשר לסקור את היצירות שמאחוריהן עמד קאסטליוני מבלי להזכיר את הברוטאלה היפהפה. גם הפעם אחראי לעיצוב טמבוריני, והבסיס הוא ה-F4 שעובר דיאטת פלסטיק והופך לנייקד… ובכן, ברוטאלי. שלא כמו בתקופה שבה נולד המונסטר, עכשיו השוק מלא במתחרים שעושים דברים דומים. ובכל זאת. הברוטאלה נחשב לאחד הנחשקים, היפים והמגרים מכולם.
והרשימה עוד ארוכה
והיו עוד אופנועים רבים שלא הוזכרו. קשה לסכם מעל 3 עשורים של יצירתיות בבניית האופנועים המרהיבים הללו בכתבה אחת. לכן, בחרתי להציג את הדגמים הבולטים והנחשקים ביותר, שמאחוריהן, או יותר נכון מאחורי מי שתכנן אותם, עומד איטלקי אחד גאה מאד, בעל חזון והמון חלומות שמאד אהב אופנועים. ציטוט מאד ידוע של קאסטליוני בהקשר זה הוא:
"אופנועים גורמים לנו לחלום. הם מגיעים בצבעים שונים, יש להם צלילים מגוונים. יש להם צורות שלפעמים מראים מה עמד לנגד עיני מי שתכנן אותם. לעתים היצירות הללו הן אומנות לשמה, שהופכת את מי שתכנן אותם – לאמן אמיתי".
כשמביטים על כמה מהאופנועים עליהם חתום שמו, מבינים עד כמה הציטוט הזה בא אצלו עמוק מהבטן. האיש שאלמלא הוא – הרבה מהיצירות הללו כנראה ולא היו קימות.
איש אחד. מפעל חיים עולמי. מדהים
בקיצור הוא אחראי על האופנועים היפים ביותר בעולם.