אם הנהגים במכוניות היו מנותקים קצת מהמסכים, מתנתקים מכל מיני עניינים ברומו של עולם, הם לא היו מנותקים מהבסיס. הורגים כך, כמעט פעם אחר פעם את רוכבי האופנועים והקטנועים המקיפים אותם.
כתב: עמוס ברעם
הם נוהגים באיילון מנותקים. רובם ככולם עם הווייז מול הפרצוף כאילו הם טייסי אפאצ׳י. בפקקים, כאילו לאן הם מצפים שהוא ייקח אותם.
הם מנותקים מהסובב. ואז הם מתחילים לסטות טיפה ימינה. או שמאלה. וכשם נבהלים מצפירה זו אחרת, ומחזירים בפראות מצב לקדמותו, או אז נגרמות תאונות. קלות כגדולות.
הנהגים במכוניות נמצאים ביחד. שעות. בפקקים. ומנותקים. לא רואים ימינם או שמאלם וכשהם מחליטים לסטות כדי לתפוס מקום קדימה ועוד 37 ס״מ בפקק האין סופי, כמו במסלול ה-GP, אזיי זה מתבצע בפראות, ללא תשומת לב יתרה ולבטח ללא מבט או שניים במראות.
הם יושבים המון זמן באיילון מחוברים לכל מיני עניינים ברומו של עולם, ומנותקים מהבסיס. מהקרקע. הורגים כמעט פעם אחר פעם את רוכבי האופנועים והקטנועים המקיפים אותם מכל עבר. נכון שגם הרוכבים מתחבאים היטב ותורמים לסיטואציות הבעייתיות אבל לו הם היו לא מנותקים , הם היו הורגים אותנו פחות.
בטוח , קצת פחות.
לטורים נוספים של עמוס:
אנחנו אופנוענים: המציאות שלנו היא אחרת
הקסם שברכיבת אופנוע בלילה