כביש ליאון-עגור מושך אותי כמו נמלה לדבש. כמו אור בחצר חשוכה עבור חומיינים מטופשים שמתנגשים במנורה שוב שוב. כמו כריש לדם… טוב נו, מספיק עם הדימויים. הבנתם את הרעיון, לא?
בכותרת הסרטון כתבתי שהוא "כביש מוכר ואהוב". זה כי אני מבקר בו בתדירות משתנה כבר מעל 20 שנים.
זהו הכביש הראשון בו השחזתי את הסליידר בברך.
לא שוכחים אהבות ראשונות.
גם אם הן מטומטמות.
גם אם הן מבוצעות באותו "סיבוב מטופש".
עוד זיכרונות מכביש ליאון-עגור
הפעם בה ניגחתי את הסלעים שלצד הדרך עם הימאהה FZR600R באחת הפניות והשמדתי אותו כליל. באותה פנייה בדיוק בה גידי פרדר, חודש וחצי אחרי שאני עשיתי זאת, דפק קאוואסקי נינג'ה 7. רק שגידי עשה זאת לכיוון ההפוך משלי.
הפעם בה פאנגס השאיר נתחים משמעותיים מהרגל שלו בגשרון שבאמצע השיקיין כשהתעופף עם ויסטרום 1000 והפסיד את אליפות ישראל בסופרמוטו.
הפעם בה שברתי את עצמות המסרק בכף הרגל כשרכבתי ברישול מלא באגו ודפקתי אותה טוב-טוב במחזירי האור שעל הכביש ("עיני חתול")
הפעם בה נעתקה נשימתנו של קוביז (ז"ל) ושלי כשהחלטנו לבדוק אם אפשר לרכוב בכביש הזה מספיק מהר כדי שבכל פנייה תהיה סיבה ל-"ברך בכביש". ואז, יצא לנו דיפנדר משביל צדדי, ונעמד באמצע הכביש מהלחץ כשראה שני אופנועי ספורט דוהרים לעברו ובולמים בחריפות.
שקול ורגוע
אז הנה. עכשיו כמבוגר יותר רגוע ושקול באותו קטע כביש קצרצר רק עם טריומף סטריט טריפל.
בלי ברכיים, בלי חליפת עור ועם צילום מהקסדה שגורם לכביש להראות יותר משמים, רגיל, אפרורי.
ואני יודע, ביני לבין עצמי, שבצילום מהקסדה הוא לא נראה מרשים או מעניין ממה שהוא באמת.
הסרטון
השאר תגובה