אופנוע מרגש לרכיבה? שמוליק באמת כתב את זה על אופנוע אמריקאי?! ולא רק זה, הוא גם טוען שזה אופנוע שיגרום לכם לחיוכים שיראו מהירח! את הטקסט הקצרצר הזה על ה-FTR החדש, אתם חייבים לקרוא.
כתב וצילם: שמוליק פאוסט
אין הרבה אופנועים כמו האינדיאני הזה
אני מדבר הרבה על אופי בכלי רכב. אולי בגלל שזה משהו שפעם היה מאוד נפוץ בתחום האופנועים והרכב בכלל, והיום הולך ונהיה כל-כך נדיר. בעידן בו ילדים חולמים יותר ויותר על מחשבים רכבים כבר פחות נועדו לרגש, בעידן בו הכל מחויב לתקנים היצירתיות קצת נעלמה ובעידן בו ועדות גדולות מקבלות החלטות במקום בעלי חברות וחלומות – יצירות מיוחדות ומוזרות שנועדו לספק בעיקר כיף והתרגשות הולכות ונהיות נדירות יותר ויותר.
למזלנו, בעולם האופנועים בו לא מעט רוכבים עדיין מנסים להגשים את הפנטזיות שהיו להם כילדים, ולא מעט אחרים פשוט מחפשים ריגושים – יש עדיין כמה יצירות מוזרות ומיוחדות כאלה. ה-FTR שמבוסס במקור באופן די רופף אבל גם די מורגש על אופנועי הפלאט-טראק שנועדו לבלות את רוב חייהם על הצד – הוא בהחלט אחת היצירות האלה.
כבר כתבתי על ה-FTR בעבר (כאן) אבל מאז הדגם עבר כמה שינוים. תרוץ מצויין לעשות סיבוב על הדגם החדש!
התנהגות – הבדל אחד גדול
אז אלא אם כן משהו השתנה בחודשיים האחרונים, מרוב הבחינות האופנוע החדש נשאר די דומה לקודם. מבחינת מראה ה-FTR הוא עדיין אחד האופנועים היפים ביותר שיש היום בשוק: האגזוזים המסוגננים, הזנב המעוצב הקצר והגבוה והמראה הקלאסי אבל מאוד שרירי שלו נראה יפה כמעט מכל כיוון. גם המנוע נשאר עדיין אותו חוליגן ברוטאלי, מעיר מתים ומעודד התקפים. והזנב? גם הפעם – לא נשאר במקום אף פעם.
מבחינת ההתנהגות יש הבדל אחד קטן גדול – מידות הגלגלים. הגלגל הקדמי ירד בקוטר מ-19" ל-17" לטובת התנהגות הכביש על חשבון יכולות ה"שטח", שאם אתם שואלים אותי מלכתחילה לא היו בשימוש נרחב מדי אצל רוכשיו. הצמיגים השתנו בהתאם לטובת הכביש ואני אישית אהבתי. האחיזה והשליטה השתפרה משמעותית לדעתי, התחושה בהטיות טובה יותר ומשהו בהתנהגות שלו זורם ונעים לי יותר מהדגם הקודם.
אופנוע מרגש, זורם ונעים?
למי שלא מכיר אל תתבלבלו – המילים "זורם" או "נעים" לא היו חלק מהדרישות כשתכננו את המפלץ הזה. מדובר עדיין באחד האופנועים הכי אגרסיביים שיש, לא מכונה לבעלי לב חלש ולא למתחילים. הכח ברוטאלי והזרוע האחורית הארוכה ותנוחת הישיבה המוסטת קדימה מורידים את המשקל מהגלגל האחורי, ומאפשרים לו לברוח בקלות ובתכיפות. כל פתיחת מצערת שולחת את הזנב לטיול אחרי הצבא.
זה אחד האופנועים שגורמים לי להודות על קיומה של בקרת האחיזה ומצד שני אחד האופנועים בו הכי כיף לבטל אותה… מפתיע לכתוב את זה על אופנוע אמריקאי, שלרוב נועדו לרגש בדרכים אחרות, אבל באמת שזה אופנוע מרגש לרכיבה.
שימושיות ופרקטיות
מבחינת פרקטיות – בלי שום מיגון רוח או אביזרי נוחות. עם מיכל דלק בנפח של מצית קליפר ומנוע שבמקור נועד לשמש ככבשן לבישול נשמות החוטאים בגיהנום (אבל הוחזר ליצרן כי היה חם מדי לשימושו המקורי), יקח לאינדיאני המשוגע קצת זמן לקחת אתכם ממקום למקום עם כמה עצירות תדלוק. אבל זמן כנראה שיהיה לכם, כי ילדים – אם עדיין אין – כבר לא יהיו…
מצד שני אם יש לכם נשמה ואם דם חם זורם לכם בעורקים: את החיוך שלכם יראו גם מהירח – בדוק.
אני לא חושב שהאינדיאני הזה מתאים לכל אחד. אבל למרות (וכמו בקלישאות אולי דווקא בזכות) כל החסרונות, גם ברכיבה וגם בחניה – לאינדיאני הזה יש אופי בכמויות.
ממליץ בחום לעשות סיבוב ולנסות.
גלריית תמונות
עוד חומרים טובים של שמוליק פאוסט:
רכיבה על ה-FTR1200 דור ראשון (דגם 2019)
רויאל אנפילד קונטיננטל – "בנוי כמו אקדח"
אפריליה טואונו 660 – פרטנר מושלם