בתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת, הכריז שר התחבורה דאז,חיים קורפו, כי אין באמת צורך בחגורות בטיחות בתוך העיר שכן "מספיק לתת קונטרה עם ההגה". דור שלם חולף ודיעות כמו של קורפו, עדיין מנשבות במשרד התחבורה. כה אמר ישעיהו רונן, מנהל אגף תכנון תחבורתי למגזין הרכב של וואלה! בתגובה לכתבה על הצבע בו נצבעים סימוני הכבישים בארץ, שגורם לא אחת לתאונות של רוכבי האופנועים והקטנועים:
"זה שלמישהו נדמה שהצבע מחליק הוא טועה. האספלט יש לו מקדם חיכוך כשנוסעים עליו והצבע הלבן… משלים את הטקסטורה של המשטח. מה עדיף שלא נצבע את הכביש? לנסוע על כביש לא צבוע זה יותר מסוכן." לדבריו, לצבע החד רכיבי יש מקדם חיכוך נמוך יותר, אבל אין זה אומר שהוא צבע מחליק או שגורם להחלקה.
עם קצת קופירייטינג איכותי, גם את האמרה החכמה של מר ישעיהו, אפשר לתמצת למשפט אחד קולע וקליט. רוצים לנסות?
לכתבה בוואלה! רכב, הקישו כאן.
גילוי נאות 1: בין השנים 2000-2005 עבדתי בחברת 3M המשווקת את המדבקות המוצגות בסרטון בכתבה (אך לא עסקתי בתחום המוצרים הנ"ל).
גילוי נאות 2: גם אני חושב, וכמובן טועה, שהחלקתי עם קטנוע 125cc על פסי מעבר חצייה מרובי שכבות צבע (כה מרובים, עד כי בלטו מעל גובה הכביש!) כשמי השטיפה של מסעדה סמוכה הרטיבו את הכביש. מזל שמר ישעיהו רונן מעמיד אותי על טעותי…
פשוט לא ייאמן שמישהו בתפקיד כזה מחזיק בדעות כאלה,כשכל מי שרכב בחייו יודע שזה בולשיט.
צריך רק להעמיד את הבחור הזה עם קטנוע 50 סמ"ק על מעבר חצייה רטוב ולהראות לו איך ה 5 כ"ס המסכנים האלה עושים ברנאאוט כדי להדגים שהוא לא יודע על מה הוא מדבר.
לפני כמה שנים אתגרתי את דובר מע"צ לרכב איתי על האופנוע על האספלט המגורד של כביש 443 לאחר שהתלוננתי על הסכנה לאופנועים ונעניתי שלדעתם זה לא מסוכן. לצערי השלימו את הסלילה לפני שהספקתי לבצע את ההדגמה (הכביש היה במצב מגורד במשך כמה חודשים).
צריך לחנך את הבור הזה.
תיקון לגילוי הנאות:
חייבים לציין שפסי הצבע היו רטובים ממי שטיפה לא של סתם "מסעדה" אלא פיצרייה.
עובדה זו לא הייתה חשובה כלל, אלמלא הפרט הנוסף שחשוב שקוראי הבלוג יהיו מודעים לו
בכדי לקבל את התמונה המלאה.
רגע לפני תחילת הרכיבה אמר כרובי ל-ס' כי הוא לא מתכוון לבוא שוב אל א' שקימצן בכיבוד הקל
ושאפילו הפיצה שהובטחה לא הגיעה וכעת הוא מאד רעב.
שתי דקות מאוחר יותר, כשראה בזווית עינו פיצרייה פתוחה,
התבלבל הכרובי מהריחות והגיעו משם והתוצאה ידועה.
בתחקיר ראשוני של האירוע עלתה הסברה כי הרוכב ניסה לקפוץ, או לפחות להטות את הקטנוע מספיק, בכדי
לשלוח יד ארוכה ולאסוף איתו מגש פיצה לדרך.
הסברה השניה הייתה כי ההחלקה הייתה מבוימת ונועדה לנסות לסחוט ממנהל המשמרת מגש כפיצוי על
עוגמת הנפש והכאבים. מאחר ומנהל המשמרת התנער מאחריות, גם תוכנית זו לא צלחה והכרובי נותר רעב
כל הדרך עד לביתו, שהפעם נעשתה גם עם כידון עקום ומכנסיים קרועים.
זה מדור "בחיוך"?