הבחירה באם לבחור מוס לצמיג האופנוע עברה בראשו של כל רוכב שטח לפחות פעם אחת בחייו. לא משנה באם הוא פודיומיסט קבוע בכל מרוץ, הוא עושה את צעדיו הראשונים בסינגלים של בן שמן. ניר פלוטקין ישב, חשב ומצא את הפתרון האולטימטיבי לכל קצוות קשת ומגוון הרוכב. ויש גם כמה מילים על אורך החיים של הגומי היוקרתי.
כתב: ניר פלוטקין
מוס לצמיג הוא המצאה גאונית שפטרה אותנו סופית מפנצ׳רים ואיתם גם מפנימיות, משאבה וכלים. זה אומר פחות משקל על הרוכב והאופנונע בזמן הרכיבה ופחות בזבוז זמן על תיקונים בשטח. אין ספק שאנו גם אוהבים להתווכח ברשת על אורך החיים של המוס ביחד עם ״לחץ האויר שהוא מדמה״. הנה כמה מיתוסים שיש לשבור בעניין.
מוס לצמיג האופנוע ואורך זמן השימוש האפשרי בו
הגורם העיקרי שמשפיע על אורך חיי המוס הוא החימום הנוצר במהירויות גבוהות. זה הרבה יותר חשוב (אם בכלל) משם היצרן \ מותג העומד מאחורי אותו המוס.
כאן בדיוק נכנס ההבדל העצום בין רוכבי סלעים שייתכן ועושים בקושי 15 ק״מ בשלוש שעות רכיבה ביער מוצל על אופנוע קליל, לבין רוכבי קרוס-קאנטרי שיוצאים למסלול מהיר וחם של 300 ק״מ ביום ארוך. הראשון יספר לך שהמוס כבר עשה אצלו 260 שעות והשני מפרק מוס ב-50 שעות בלבד. לעיתים אפילו במהלך רכיבה אחת.
המוס מצידו, מנסה להיות בסדר עם כולם והוא קשה (מדי) בתחילת השימוש בו, ורך (מדי) בסוף חייו. הרוכב הממוצע מנסה להתגבר על התופעה עם צמיג רך-דופן וסוליה להתחלה וצמיג קשה לסיום. אבל בעבור שני הקצוות שתוארו (רוכב ההארד אנדורו מול רוכב הגז הפתוח), זהו פתרון די מאולץ: מה שבשביל הראשון הוא תחושת רכיבה על פנצ׳ר יהיה עבור השני אחיזה פנטסטית.
הפתרון?
להתחיל את חיי המוס אצל רוכבי השבילים. לתת להם לשחוק עימו במשך מס' רכיבות צמיג אחד, ואז להעביר את המוס לרוכב האח שרוכב בסלעים, על מנת שהוא יהנה משנתיים של אושר צרוף.
זהו מצב מוצלח של Win-Win שקשה לישראלי הממוצע לעכל. אבל עם קצת יצירתיות אפשר לתפוס את היתרונות.
מה אומרים? כבר הסתדרתם בזוגות?
השאר תגובה