תובנות מרכיבה עם הרוכבים האחרים. אלו שבונים את הקבוצה ומשדרים ברכיבתם עולם ומלואו לרן שהחליט להיות צפר אופנוענות לרגע. חלק קטנטן מהמארג העשיר והנרחב של עולם הרכיבה.
כתב: רן שושני
כבישים ארוכים ומתמשכים בניגוד לכבישים מפותלים, טובים להרהורים ולהתעסקות עם דברים שדחית מלחשוב עליהם. בעוד בכביש מפותל אתה עסוק עם עצמך למצוא את הקו המושלם, לבלום מאוחר, להתאים מהירות, לבדוק במראות ולתכנן קדימה. בכביש ארוך כמות הקשב יורדת, הרכיבה הופכת לסמי אוטומטית. יש שמנצלים אותה לשמיעת מוזיקה יש כאלה שמתמתחים, אחרים בוחנים את הנוף.
אני מנצל את הזמן לצפרות על הרוכבים האחרים. רכיבה של אופנוען יכולה לספר המון מידע על הרוכב. ולמי שבקי בשפת גוף, מכיר את הסיפור האישי הכללי של הרוכב שאיתו ומוכן להקשיב למה שהרוכב משדר, יכול ללמוד המון. כמובן שעוזרת היכרות עם עולם הרכיבה שמסייעת להפשיט את המובן מאליו הנדרש לרכיבה האמיתית ומשאירה את המתבונן עם המידע המדויק.
פרשנות רכיבה
זה לא פשוט כמו שזה נשמע, אבל כמה פעמים זיהיתם בשנייה בעיה אצל חבר רק ממבט פניו, מההליכה שלו, מאופן תגובה? ההיכרות מסייעת לדעת מתי הרוכב שלפניך עייף, חסר ערנות, כועס או סתם חסר סבלנות. אז אם תתבוננו מספיק עמוק, תוכלו לדעת יותר.
אני אוהב לבחור את מיקומי בקבוצה לפי החשק, או סוג הצפרות שאני רוצה לעשות. כשאתה מוביל אתה מתרכז בדברים אחרים: אתה קובע את הקצב, המסלול, העצירות, אתה אחראי על הקבוצה. כשאתה אחרי המוביל אתה מובל והקצב מותאם בין זה שלפניך לזה שלוחץ מאחור. כשאתה אחרון אתה רואה את כל הלהקה: מתביית, רוכב בקצב שלך פותח וסוגר פערים לפי החוש, החשק וההזדמנות.
פרשנות רכיבה מלאה באי דיוקים: היא סובייקטיבית, והיא יכולה גם להשתנות בהתאם לשינוי במצב רוחו של הרוכב. אבל היא בעיקר אינטואיטיבית. היא תוספת לדברים שאתה יודע ומכיר. וזה מה שהופך אותה למעניינת.
עושים אהבה עם הסכנה
יש רוכבים שרוכבים כאילו אין מחר: בודקים קצוות, לוקחים סיכונים, בורחים ממשהו, כאילו משהו גדול מכביד עליהם וברכיבה הזאת הם פשוט מוצאים מפלט. הם סומכים רק על עצמם, נותנים אמון מלא במכונה, והיכולת שלהם לעמוד על הקצה ולחזור. הם עושים אהבה עם הסכנה, שנותנת להם את הכוח והביטחון שהם יכולים להתמודד עם כל דבר ולנצח. האדרנלין מחדד אותם, והמיקוד משכיח להם את הבעיה האמיתית.
לרוכבים האלה הנפילה אחרי הרכיבה, היא הקשה ביותר והם שמחים להפוך בה שוב ושוב רק בכדאי לנסות ולהחיות את התחושות. הרכיבה מעסיקה אותם וממלאת חללים אחרים. השד שולט בהם.
החשדנים והשקולים
יש שרוכבים בחשדנות: בהססנות, לומדים וחוקרים. אבל לא תראה אותם לוקחים על עצמם סיכונים. להפך – תמיד קצת פחות ממה שאפשר, ליתר ביטחון שכזה, שהרי בכל סיבוב עלול להסתתר אויב, בכל הטייה עלולה לחכות הנפילה. הם ייקחו את כל הקורסים האפשריים אבל ינצלו רק שמונים אחוז ממה שלמדו לייתר ביטחון. יקפידו בדקדקנות על הכללים וימנעו מטעויות. השד קשור ומרוסן וכנראה גם לא יראה אור יום.
ויש את השקולים. אלה שראו דרך ואין להם צורך להוכיח כלום. הרכיבה היא ההנאה שלהם – מפלט שפוי בעולם של רעש. הרכיבה שלהם מכובדת ונכונה. הם יגיעו לקצוות אבל רק במקומות שהם מרגישים מאד בטוחים. הם יכירו את הקו הנכון, אבל יבחרו לרוב את הקו היותר בטוח.
כשמדי פעם בורח להם השד ואז לחצי דקה הם מרשים לעצמם קצת יותר, עד שהם קולטים מה הם עושים ונרגעים שוב. השד שלהם בפיקוח.
והשטן? הוא יושב על גדר הבטיחות ומחייך.
עוד טורים של רן, כאן:
אופנועים חשמליים חסרי אופי, העתיד ואני
יש ימים שבהם כואב לכבות את מנוע האופנוע – סיפורו של ירושלמי
השטן שבצדי כביש נס הרים משקר ומשכר לכל רוכב אופנוע
הצפרות אכן הופכת עם הזמן לחלק בלתי נפרד במיוחד כשאתה רוכב עם חברים אבל לא רק. היות האופנוע כלי מחובר גוף ונפש, הרי אתה מתחבר גם לסביבת הרוכבים איתך והחוויה הופכת משותפת ולא רק שלך