אקזוטיקה להמונים

אופנועים הם אקזוטיקה להמונים

שמוליק מאוד פרקטי בעניין – עשה חשבון פשוט והגיע למסקנה שאופנועים הם אקזוטיקה להמונים. זה עזר לו למקד את החלומות שלו בצד הדו גלגלי של המשוואה. את רכיבת המבחן שעשה על ההוסקוורנה ויטפילן 701 אפשר לסכם פשוט כ-"סטייל וחיוכים".

כתב וצילם: שמוליק פאוסט

"טוב, אז אחרי רכיבה קצרה, יש מצב שבסוף אני אשאיר אותו גם ללילה…". הייתה ההודעה ששלחתי 20 וקצת דקות אחרי שעליתי על האוכף של ההוסקוורנה וויטפילן 701 בתל אביב, ובדיוק שניה אחרי שירדתי ממנו בנתניה. תאמינו לי – לא תכננתי. בשביל מה להשאיר אותו אצלי בלילה? כמה שעות, סיבובים, סידורים ויאללה, בחזרה לסוכנות – לא? אז נכון, אני ממש לא כתב רכב, אבל בכל זאת לקחתי אופנוע ליומיים…

פנטזיות מוטוריות

פעם, נגיד עד לפני 10 שנים, אם הייתם שואלים אותי מהן הפנטזיות המוטוריות שלי – הייתם מקבלים כנראה רשימה ארוכה של איטלקיות מרובעות גלגלים, ואולי איזה אופנוע אחד או שניים. מגיל אפס הייתי פריק של רכבים. קראתי כל מילה בכל מגזין שיכולתי להניח עליו את הידיים, גם את הטורים הטכניים. אבל אופנועים תמיד היו עניין משני.

המעבר מחלומות מרובעי גלגלים לחלומות דו-גלגליים הגיע רק הרבה אחרי שכבר קניתי את האופנוע הראשון שלי, אולי אפילו אחרי השני. וזה היה הרבה אחרי הצבא. זה גם לא קרה ב"בום". לא היה כאן רגע בלתי נשכח של הארה בדרך מנתניה לתל-אביב או איזו קלישאה שחוקה וחבוטה שכזאת. היה כאן תהליך לא קצר, גם אם לא ארוך במיוחד, של הפנמה הדרגתית של אינטרס פרקטי וקר, ציני כמעט, של עלות מול תמורה. מחיר לק"ג. אבל לא מדובר כאן על פלסטיק, מתכת או אפילו כוחות סוס – מדובר כאן על חלומות, יופי וסטייל, חיוכים וריגושים.

אופנועים הם אקזוטיקה להמונים

כנסו לחנות פוסטרים ותחפשו בגוגל את מחירי האובייקטים הדו-גלגליים לעומת מרובעי הגלגלים. ואולי קודם כדאי שתשבו. סתם לצורך המחשה – קחו את אחד האופנועים הכי נחשקים ויקרים שיש כרגע בארץ, הדוקאטי פאניגלה, חתיכת אקזוטיקה איטלקית מטורפת שבגירסה הכי הכי יקרה ומטורפת שלה תחזיר לך עודף מ-350 אלף ש"ח. עבור גרסאות "נורמליות" תצטרך לשלם הרבה פחות ואפילו חצי. פחות אצל רוב המתחרים. כמה תעלה בארץ אקזוטיקה איטלקית אמיתית מרובעת גלגלים?

לחלום על אופנועים, הבנתי כבר אז, זה פשוט הרבה יותר פרקטי מלחלום על מכוניות. מתמטיקה פשוטה. אופנועים הם אקזוטיקה להמונים.

ריגוש זול

עכשיו בואו נוסיף למשוואה את כמות הריגושים שמתווספת כשמורידים מהמכונה שני גלגלים. בשביל לקבל את הריגוש שמספק לדוגמה ג'יקסר ליטר, מפלצת ביצועים יפנית אמיתית, ב-135 אלף ש"ח, צריך לקנות כלי מרובע גלגלים שעולה לפחות פי 4. וגם זה כנראה לא יספיק. ואני מבטיח לכם דבר אחד נוסף: מלבד ההתלהבות מהכלי עצמו – ברוב תנאי התנועה והדרך שקיימים בארץ הקודש, במיוחד בדרך לעבודה ובחזרה – הרבה יותר קל להתרגש מקטנוע מאשר מפרארי. עם דו גלגלי, אפילו בשעות העומס, כל כיכר יכולה להיות מסלול מירוצים. וכל רמזור – מסלול המראה. לא שאני תומך וגו'

אופנוע, יעיד כל אופנוען, הוא פשוט ריגוש זול.

וזו לדעתי בדיוק המהות של החץ האוסטרי\שוודי הלבן, ההוסקוורנה 701 ויטפילן. חלומות בזול. תנו לי לדלג ישר לסוף, או במקרה הזה אולי להתחלה: אני אוהב את ה701 ויטפילן. וידעתי שאני אוהב אותו עוד לפני שהגעתי לסוכנות לקחת אותו. נכון, זה הופך אותי ללא מקצועי ולא אובייקטיבי בעליל. מצד שני – זה בדיוק מה שאני. מה חשבתם שזה פה? מוטו?

ידעתי מראש שאני אוהב אותו מ-2 סיבות פשוטות

  1. אני מכיר את המנוע הזה. הוא תאום כמעט זהה של המנוע שיש אצלי באופנוע הפרטי שלי. ועל אף המחסור הקריטי בבוכנה נוספת – אני ממש ממש אוהב אותו.
  2. אני בן אדם שטחי להחריד בנושא, והויטפילן ממש יפה בעיני. ממש ממש יפה. הכי יפה שיש. אני יודע שלא כולם מסכימים איתי, וזו זכותכם לחלוק עליי, אבל באופן אובייקטיבי לחלוטין – אם אתם לא מסכימים איתי – אתם טועים בענק. האופנוע הזה הוא יצירת מופת ויזואלית. אמנות נוסעת, פסל קינטי. חצי שעה ניסיתי להכניס אותו בלילה לסלון עד שוויתרתי.

עם כל זאת, ולמען הכאילו מקצועיות שאין לי, צריך בכל זאת להביע דעה. אז לא זרמתי עם עצמי יותר מדי – חיפשתי מגרעות מהרגע הראשון. וגם מצאתי. לא היה קשה. עוד לפני שהנעתי ניסיתי רבע שעה לחבר בין הקסדה הנוספת שהבאתי איתי לזנב של האופנוע. נכשלתי. אבל אלוהים – איזה זנב יפה זה… לא נורא, ניסע עם האוטו להביא את הקסדה. ככה זה כשמחלקת העיצוב מנצחת את מחלקת הנדסת האנוש.

מוד קרבי

גם לוח השעונים יפה מאוד, אבל מאוד מבולגן ודי קטן, במיוחד ביחס לגודל החיצוני שלו. מצד שני זה לא משהו שאי אפשר להתרגל אליו, וביחס למה שאני רגיל הוא גם מציג שפע של מידע.

גם מבחינת הנוחות האופנוע לא בדיוק מצטיין. הבולמים אמנם לא מרסקים אותך לגמרי על כל מכסה ביוב, אבל לפעמים זה מרגיש כאילו שהם מנסים. לזכותו ייאמר שהוא יותר נוח ממה שהוא נראה.

תנוחת הרכיבה, שאמנם מגניבה מאוד בעיני ומכניסה אותך מיד למוד קרבי, מצריכה התרגלות. במקום כידון לאופנוע יש מעין קליפ-אונים שיוצאים ישירות מהמשולש וגורמים לך לרכון קדימה א-לה אופנוע סופר-ספורט. רק שאין לך שום משקף להתחבא מאחוריו. מחלקת העיצוב בנוק-אאוט נוסף.

שלא תבינו לא נכון, התנוחה לא נוראית במיוחד רוב הזמן, ומחוץ לעיר במהירות גבוהה אפילו קורה דבר מוזר והרכינה המוגזמת קדימה ביחד עם העדר מיגון הרוח גורם לאוויר שנתקל בך להפוך למעין "כרית" או "משענת" שמאזנת אותך. כל המשקל יורד מהידיים והכל הופך להיות דווקא די נוח. אבל בתנועה זוחלת וצפופה לאורך זמן – הוא מעייף. אולי זה עניין של הרגל? בכל אופן, נראה לי מוזר קצת שאופנוע ערום, חד בוכנתי, קפה רייסר סטייל, שלדעתי תוכנן בעיקר לעיר, היה לי הכי נוח בכבישים בין עירוניים ובמהירות קצת גבוהה, לא?

המורכבת מצד שני נשבעה אפילו אחרי שעה של רכיבה שלגמרי נוח לה. אך אם להיות כנה לחלוטין, אחרי מבט חטוף במושב – הייתי תולה את זה פחות באופנוע ויותר בחוסר הניסיון המוחלט, בהתלהבות הכללית ובסטנדרטים המאוד מאוד נמוכים שלה.

דילוגי על-חלל סטייל אנטרפרייז בכביש המהיר

מבחינת ההתנהגות אני ממש לא מומחה גדול (כאילו שבשאר התחומים אני כן), וגם לא יצא לי ממש לבדוק אז לא ארחיב מדי: התרשמתי שהאופנוע ממש מצויין בתחום זה. הבולמים גם הם עושים רושם קשוח והאופנוע משרה הרבה מאוד בטחון בסיבובים. אפילו לרוכב כמוני, שרחוק מאוד מלהיות משחיז ברכיות.

לגבי המנוע – מלבד הצליל הלא מוצלח במיוחד (אגזוז?) הרי שכאמור – גם חסרה לו בוכנה. מה שאמור די לבאס במהירויות גבוהות במיוחד בכבישים ראשיים. כמובן שאני לא העזתי לעבור את המהירות המותרת בחוק, אבל חבר קרוב שרכב עליו בחו"ל סיפר לי שהמנוע לא ממש מוצלח בדילוגי על-חלל סטייל אנטרפרייז בכביש המהיר. אמנם ממש אין לו בעיה של כח, הוא הוסיף, וגם יפה מעל המאה קמ"ש התאוצות מצויינות והעקיפות קלות, אבל לפחות לטענתו באזור ה150 קמ"ש החגיגה מתחילה להגמר. קחו בחשבון שלדעתי גם הוא רכב על גרסה מוגבלת.

העניין הוא שלדעתי כל הדברים האלה – מהירות סופית, פרקטיקה או נוחות – לגמרי לא מעניינים. לטובה או לרעה. אני מצטער שבזבזתי לכם את הזמן, אבל אתם יכול לשכוח את כל המילים המיותרות שקראתם עד עכשיו. האופנוע הזה אולי יודע לעשות עוד דברים, אבל הוא נועד בעיקר, או אולי אפילו אך ורק לשני דברים: לגרום לך לחייך בטירוף בכל יציאה מהרמזור עד לבר, בית הקפה או מספרת הזקנים האהובה עלייך, ולהיראות מדהים כשהוא עומד מחוץ להם. זה הכל. זה מספיק. ואת שניהם הוא עושה מדהים.

מכונת חיוכים משוגעת

בכל מה שקשור לחיוכים ביציאה מהרמזור האופנוע הזה הוא מכונה מדהימה. תסובב את יד ימין ותהנה. סובבת? חייכת! ככה פשוט. לפחות מבחינתי המנוע הזה הוא מכונת חיוכים משוגעת. ביחד עם תנוחת הרכיבה הקרבית האופנוע הזה הוציא ממני רמת חוליגניות שלא חשבתי שיש בי. יציאות מהמקום בפול-גז בכל הזדמנות והאצות ספונטניות מטר לפני שאני כבר צריך לבלום תוך-כדי גיחוכים מפגרים בקסדה? צ'ק! מזל שרק אחרי יום שלם הבנתי שאני רוכב עם בקרת אחיזה (מקצוען כבר אמרנו?) ולמדתי איך לבטל אותה. ווילי בכל רמזור ובלימות הרבה יותר מדי מאוחרות? ברור! יש משהו מיוחד ומגניב מאוד בתגובות של מנועי סינגל, וזה בעיני המלך הבלתי מעורער שלהם.

התגובות מהסביבה מפרגנות

גם המראה, כמו שכבר סיכמתי בהתחלה, הוא לא פחות ממדהים! השילוב בין הקווים הישרים והמודרניים, המינימליזם הקיצוני, הזנב הקצרצר ונגיעות הרטרו פשוט מושלם בעיני. לקח לי זמן אבל היום, גם את צביעת ה"לא צבוע" של המיכל אני מאוד אוהב. האופנוע הזה נועד לתערוכות, ולאו דווקא של כלי רכב. אם יש לכם אחד מורד מהכביש, אני רוצה לקנות לסלון.

גם התגובות מהסביבה מפרגנות. כבר ביציאה משוקן נעמד לידי טנדר ובחור צעיר עם שפם יורה בהתלהבות רצף מחמאות ושאלות: "איזה יופי! איזה נפח? וואו! הוא נראה יקר בטירוף! כמה עולה? באמת? איזה יפה הוא! וכמה סוגר? ואיך קוראים לזה? מה השם? שוב פעם? איך אמרת? שוב?" לצערי בשלב הזה של השיחה נזכרתי שהייתי צריך בכלל ימינה וחתכתי מיד 3 נתיבים תוך סיכון עצמי ניכר.

גם בערב בעיר לא נדיר היה לראות אנשים כמעט נתקעים בעמודים כשעברתי מולם. מכונת תשומת-לב. ואין ספק שהוא נראה הכי טוב כשהוא חונה בלילה מחוץ לאיזה בר תל-אביבי לאור איזה פנס רחוב.

סטייל וחיוכים

וזה בסופו של דבר עיקר העניין בוויטפילן הזה. עזבו נוחות, ביצועים ופרקטיקה, הרעיון פה לדעתי הוא סטייל וחיוכים. המון סטייל והמון חיוכים, גם ממך וגם מהסביבה. ותמורת לא הרבה שקלים יחסית – זו אקזוטיקה לעניים.

אז אני בטוח לא הכי מקצועי ואולי גם לא הכי אובייקטיבי, אבל אם הייתי מרשה לעצמי אופנוע נוסף לשימוש יום יומי – כנראה שזו הייתה הבחירה שלי. בכמה אגורות פחות מ-70 אלף ש"ח תקבלו אופנוע מדליק לגמרי עם שם שוודי קשה לביטוי, אופי אוסטרי מטורף ושנראה כמו אקזוטיקה איטלקית יקרה.

היי, זה לגמרי עדיף מאופנוע עם סטייל שוודי, שם אוסטרי ואמינות איטלקית. לא?

גלרייה:

ובאותו עניין – עוד על אקזוטיקה להמונים:

הוסקוורנה 701 ויטפילן: מכונת יום מסלול לפצאל? וגם שיא הקפה אישי במסלול עם ה-701

אקזוטיקה מהולנד

אקזוטיקה איטלקית

אספנות אקזוטית

אקזוטיקה אוסטרית למוגבלי רישיון A1

 

מודעות פרסומת

תגובה אחת

השאר תגובה