ימאהה טימקס 500 הוא המלך הבלתי מעורער של עולם קטנועי הספורט. הוא חוגג בנקודה זו של חייו, כבר יותר מ-21 שנות פעילות, והיד עוד נטויה. היום הוא כבר נקרא טימקס 560 אבל אל תהיו קטנוניים.
זהו קטנוע שלכל רוכב יש דעה לגביו. לא משנה באם היא חיובית או שלילית, אין אף רוכב שנותר אדיש אליו או לתדמית שדבקה בו לאורך השנים. כזו שגרמה לדגם להיות התשובה הדו גלגלית, לפחות בישראל, למכונית ב.מ.וו שחורה. והרוכבים על גביו, זכו לאותה התדמית הקלישאתית לה זכו נהגי המכונית.
ימאהה טימקס 500 – מעמד אייקוני
לאורך השנים, צבר הימאהה טימקס מעמד אייקוני שהוביל לכך שרוב הקטנועים סביבו, גם אם בנפחים קטנים יותר, קיוו להנות מאותה ההילה הספורטיבית. הם עשו זאת בעיקר באמצעות ניסיון להידמות לו: משטחי פלסטיקה נרחבים בעלי גימורים חדים, זוויות שמשתפלות לפנים כדי ליצור מראה של חיה המתכוונת לשעוט קדימה, ופנסים משולשים ומחודדים בחלקם התחתון. הניסיון לראות "כמו טימקס", גרם לכך שרוב קטנועי ה-"כביכול ספורט", נראים היום די אותו הדבר.
המצב בחו"ל סביב הימאהה טימקס, לא שונה. גם שם דבקה בו תדמית ספק פרחחית, ספק ספורטיבית, ספק שובבה. ודווקא בגלל זה, העיצוב שמשתקף מתמונות הטימקס קפה רייסר שכאן מסביב, הן כה חריגות וכה מיוחדות. לא שנעשו עיצובים מטורפים, מוזרים ומשונים לאורך השנים לדגם, אבל האחד שכאן כולל קלאסה מסוימת שקל להעריך.
כלי מהיר לעיר
מדובר על עבודה שרובה ככולה, עיצובית גרידא. לא ניסו ליצור כאן חיית-ביצועים-טורפת-אופנועים באמצעות החלפות מתלים ומערכות בלמים יקרות. המטרה של סדנת Unikat Motorworks הייתה ליצור כלי מהיר שנוח בעיקר להשתמש בו בעיר, מבלי לוותר על הסטייל שהבעלים ביקש ליצור סביבו.
העבודה נמשכה כחמישה חודשים, חלק מניכר מהם נעשה בחיפוש חלקים מתאימים מאחר והסדנה קבעה שטימקס הוא הדגם המתאים לעבודה ולצורכי הלקוח המזמין. הבעיה היא, שהתאמה של טימקס לסגנון הנבחר, היא נדירה מאוד ואין חלקים ייעודיים המיוצרים במיוחד עבור סגנון זה לקטנועים. לבסוף נרכש, כחלק מהגדרת התקציב שנקבעה על ידי הלקוח, ימאהה טימקס 500 מדגם 2009. ע"פ הסדנה, הוא נבחר בעיקר בזכות מנועו המסוגל לדחוף ל-160 קמ"ש לפחות, ובזכות יכולותיו הדינאמיות המקוריות שמתקרבות לאלו של אופנוע ספורט.
מראה מרושע
המטרה הייתה ליצור מראה "מרושע" כפי שהגדיר הבעלים לסדנה, מבלי לאבד את האיכויות הנדרשות כדי ליצור קפה רייסר קלאסי. הבעלים גם בחר בשל כך את הצבע הכללי בצורה מדויקת – שחור מט בגוונים שונים לאורכו ולרוחבו של הכלי.
משקלו המקורי של הכלי, 221 ק"ג, נחתך באגרסיביות: לא פחות מ-30 ק"ג של פלסטיקה ומתכת שהוסרו מהכלי. פלסטיקת הזנב הוסרה כליל והשלדה נחתכה ועוצבה מחדש כדי להשיג את העיצוב הרצוי, כשאת את החיפוי השלימו באמצעות רשת מתכת צפופה שניתן לראות דרכה.
גריפים תואמים
מלפנים, בשל העדר הפלסטיקה המקורית והרצון לשמור על פרופיל צר ונקי מצינורות וחוטי חשמל, נעשתה עבודה מדוקדקת שעיקרה התמקד בהסתרת מיכל הדלק המקורי ומערכת הקירור. המנוע, שנותר לאחד הפריטים המקוריים הבודדים שנותרו כמעט ללא שינוי (הוא וחישוקי הגלגלים) שופר באופן קליל בלבד באמצעות החלפה לפילטר אוויר פתוח של מאלוסי ומערכת פליטה תחליפית.
המושב עבר 3 עבודות שונות תחת מומחי עור לצורכי תפירה, עיצוב ייחודי לצורה החדשה של הזנב והגעה לגימור המתאים. בסיום הותאמו לגריפים כיסויים תואמים מאותו העור ששימש למושב והם עוטפים את ידיות הכידון המקוריות. בקדמת המושב ובשקע ייעודי, הוטמע כיסוי פתח מיכל הדלק לו הותאם מכסה מוזהב עגול ומיושן למראה. כזה המתאים לעיצוב הכללי ולצבעי הכלי.
מיגון הרוח מלפנים בנוי ממשקף של קטנוע ה-C400 של ב.מ.וו ולוח השעונים המינימליסטי מדגם Motoscope Mini Speedo הגיע מ-MotoGadget שגם סיפקו את מערכת ההתנעה מרחוק לקטנוע.
ומה התוצאה?
התוצאה מצליחה מצד אחד להיות יוצאת דופן אך אינה צעקנית ואינה מנקרת עיניים. הסטיגמה טוענת שרוכבי טימקס נוהגים להודיע על בואם באמצעות צפירות או "פמפומי גז" דרך דודי פליטה פתוחים מדי, אבל הטימקס שבתמונה עושה זאת בדרך כל כך שונה. הוא מושך תשומת לב ועניין באמצעות רמת הגימור, ההשקעה והאיפוק שהעיצוב שלו מציג.
גלריה
מקור תמונות: Bikeexif
השאר תגובה