ישנם כאלו שלא זרחה עליהם שמש המזל והם נפלו לידיים עלומות אשר מביעים חוסר אכפתיות ונוטשים. מי אתם בני אנוש חריגים אשר מפקירים חבר אי-שם? דור תוהה לגבי תופעת הקטנועים הזנוחים.
כתב: דור אבן כץ
כמו חתולים דרוסים בצידי הדרך. כמו אבן שאין לה הופכין. כמו ילדים יתומים בביאליסטוק בשנות ה-40. כמו הומלסים הגרים מתחת לגשרים. מי אתם בני אנוש חסרי מצפון ורגש אשר נוטשים כך את בחיר ליבכם לגורלו המר תחת השמש הקופחת? מי אתם אשר מניחים לו לגווע ביגון וייאוש תחת אדי האספלט השחור והרותח?
הקטנועים העזובים
אלו הם חייהם של אוכלוסיית הקטנועים העזובים הארץ-ישראלים. עם אשר מסתכל לצער בלבן של העיניים. הם נתנו הכל! הם הקריבו עצמם לדרישות הבעלים אך ננטשו בזלזול לצידי הכביש. סובלים מרעש, אבק וחוסר תשומת לב. ישנה קורלציה הפוכה בין נפח המנוע לבין הזמן אותו הם כנראה יבלו תחת כיפת השמיים. ככל שנפח המנוע קטן יותר כך הם יידרשו לשרוד לבדם תקופה משמעותית יותר.
גלמודים בלילות הם עומדים שם בצד כמו ילד שקיבל עונש ומבצבצים בבקלית האחורית למשמע רכב חולף. חשופים לתרומת איברים כנגד רצונם. חשופים לאיתני הטבע. הקטנועים הנטושים מתחננים לקמצוץ חמלה. מגע רך. קשר זוגי, אהבה.
נשברו מנטאלית
למה רק האוטומטים סובלים מההזנחה הפושעת? מחוסר היחס? איטלקים כקוראנים, סיניים כיפנים, צרפתים כטייוואנים. כולם שותפים לגורל המר של הפקרת בעלי הפלסטיקה. האם התופעה נפוצה בגלל ייחוסם המשפחתי הקושר אותם אל עולמות הווריאטור במקום שרשרת? אולי העדר הקלאץ' חרץ את עתידם? האם קופסאות הפח והידניים בעלי הגלגלים הגדולים טובים יותר? האם מדרס הרגליים השטוח והרחב הוא הוא אשר מסמל שניתן לדרוך עליהם? הקטנועים נשברו מנטאלית וכמו מבקשים: מספיק עם ההפקרות. "אנא, איספו אותנו."
נכון, הם שבקו, הם אכזבו, הם נפלו לדיכאון וחוסר התפקוד הנובע מתקלה אבל הם סה"כ כלי רכב אשר צמאים למעט דלק. לנסיעה. לנוזל שמשות שינקה זבובונים מהפלסטיקה הדהויה. הם כמהים לבעליהם החוקיים.
מי אתם, הנוטשים?
השאר תגובה