מרוץ נגד השעון, או נגד בן אדם?
הרוכב הכי מהיר הוא תמיד זה שחוצה ראשון את קו הסיום, ועל זה אין ויכוח בכלל. הוויכוח מתחיל שנייה אחת קודם, בשאלה מול מי הוא באמת נלחם בדרך לשם.
כרובי סוגר את זה בשורה אחת: ההזנקה נקבעת בשעון, התוצאה נמדדת בשעון, ומי שסיים ראשון סיים גם בזמן המצטבר הנמוך ביותר. תפתח את טבלת התוצאות בסוף המרוץ ותראה את זה שחור על גבי לבן. אני מסכים עם כל מילה, ועדיין חושב שזו התשובה הנכונה לשאלה הלא נכונה. מספרים בטבלה מספרים מה קרה. הם לא מספרים איך.
ספורט אישי הוא לא דבר אחד. יש בו זריקת כדור ברזל, שבה אתה לבד מול הכוח שלך. יש בו ריצת מאה מטר, שבה יש מישהו במסלול הסמוך אבל הוא לא באמת נוגע בך. ויש בו ג'ודו, שבה כל תזוזה של היריב משנה את מה שתעשה בשבריר השנייה הבא. מוטו GP יושב בקטגוריה השלישית, רק שהיריב אינו אחד אלא עשרים, כולם משוגרים יחד לזירה אחת, וכולם מנהלים ביצועי קצה על מכונה שמחיר הטעות עליה גבוה יותר מכל מה שספורטאי אחר מכיר. ולא, אני לא מדבר על כסף.
תן לאלוף מסלול ריק והוא יצייר עליו את הקווים הנקיים ביותר שראית, וייתן זמן שיעצור לך את הנשימה. ובכל זאת, שוב ושוב הם מספרים שדווקא בתוך הלחץ, כשיש מישהו שנושף בעורף ויציע שרועד, הם מוצאים חצי שנייה שלא ידעו שיש להם.
אז השעון מודד, השעון מנתח, ובלעדיו אין התקדמות. אבל הספורט עצמו מתחיל ברגע שהאורות כבים.
את השיחה המלאה, כולל המקומות שבהם דור וכרובי לא מסכימים בכלל, אפשר לשמוע בפרק 55.
להאזנה לפרק זה (ולאחרים) באפליקציית הפודקאסטים המועדפת עליכם הקליקו:
להאזנה ב-Spotify | Apple Music | ב-Youtube | ב-Deezer | ב-Pocket Cast
לקראת הטור של דור אבן כץ על השעון במוטוג'יפי
לצפייה בוידאו השיחה – כאן






השאר תגובה