רכיבה בכביש 10

רכיבה בכביש 10, מדרכי הנוף המרהיבות בארץ: הוא נפתח לראשונה מזה חמש שנים, לתנועת אזרחים במהלך ימי חג הסוכות. בחמש השנים שלפני כן, נאסרה הגישה לכביש בשל סמיכותו לגבול מצרים והתרעות ביטחוניות על פעילות של ארגוני הטרור בסיני. אורכו של קטע הדרך, שנפתח לציבור החל מיום החג הראשון של סוכות ועד לסיום שמחת תורה, הוא כחמישים קילומטרים. הוא נמתח מאזור מאזור היישוב עזוז שבפתחת ניצנה ועד להר כרכום בדרום במערב-דרום הר הנגב – אתר יוצא דופן בידי הנחשב על ידי אחדים מהחוקרים, כהר סיני המקראי. מועדון האופנועים הישראלי ניצל את ההזדמנות, והוציא טיול מרובה משתתפים, לרכיבה בקטע הכביש שנפתח.

כתב: עמוס ברעם

כביש 10 היה ויהיה תמיד סיבה טובה. ת'כלס אין שום דבר חדש נראה לעין מאז הביקור האחרון ונראה על פניו שלא יהיה שום דבר חדש. אבל יש משהו בכביש הזה המושך כמו מגנט.

יש לי הרגשה, אם ייבדקו חכמים ממני, שיש כאן כמיהה לצד השני של הגדר. געגועים למה שהיה וככל הנראה לא יהיה עוד. אז כשנודע שכשביש 10 קורא לנו שוב, התקבצו להם מיטב חברי מועדון האופנועים. למעלה מ-100 מהם הפליגו בשעה 08:00 מתחנת הדלק הדרומית בכביש 6 לניצנה שהייתה לנקודת תחילת המסלול. טור האופנועים כמעט אין סופי. מחזה מרהיב בדרך אל הכביש ומחזה מדהים ברכיבה עצמה.

מדברים בעד עצמם בכביש 10

הכביש לא מבייש ומעניק לנו הצגה כמו שרק יכולנו לחלום. ריק מרכבים. מזג אוויר מדהים. אווירת חג מדויקת. צבעוניות האופנועים על רקע המדבר היינה חגיגה לעיניים. הנופים הנגלים מעברו השני של הגבול כמו חלום רחוק – קרוב. הנשימה הנעתקת כל פעם מחדש, אחרי כל סיבוב או טיפוס תלול בהר, גוררת עמה את המחשבה המתבקשת ומעוררת כל פעם מחדש את הדיון האם שווה היה לוותר. השקט, השלווה, אין סוף הנוף והצבעים והצורות המלווים אותנו מדברים בעד עצמם.

החיילים המצרים מנופפים לשלום ואנחנו מחזרים נפנוף. הכביש, שהוא אחד הארוכים במדינה, הוא גם אחד היפים וחותך את הנוף ההררי בסכין של פסל או מכחול צייר. באומנות כמו באומנות אין דבר כזה שאין דבר כזה. חבל שאי אפשר ליהנות ממנו כמו בשאר המקומות האחרים בארץ. יש ממנו כל כך הרבה לתת. יכול הייתי להישאר ולצלם כל כך הרבה אבל נבצר מאתנו. כרגע. כביש 10 מרגיש ומרגש. אם יכול היה לדבר לבטח היה מספר אחלה סיפורים.