הפגנת הרוכבים על אופנועים הראשונה בישראל: בספטמבר 1988 אורגנה על ידי מגזין "מוטו" הצעיר הפגנה בירושלים. זו הייתה הפגנה ראשונה מסוגה בארץ, בה המפגינים אוחדו על ידי משתנה אחד שאינו פוליטי, אינו קשור למצבם הסוציו-אקונומי או למקום מגוריהם. כלי התחבורה היומיומי שלהם, או התחביב הפרטי, היה המשתנה המשותף לכולם.
על מה מחו?
בין 500 ל-1200 רוכבי אופנועים השתתפו בהפגנה שהייתה תמימה ונאיבית: הם התאחדו כדי למחות כנגד היחס של הממסד השלטוני לתחום הדו גלגלי. על מצב שיעורי הנהיגה לצורכי הוצאת רישיון, על המיסוי, על המחירים ועל היחס של המשטרה לרוכבי האופנועים.
ביטוח החובה עוד לא היווה בעיה למחות נגדה ועוד לא הייתה משטרת תנועה הממוקדת בתחום התחבורה. גם מועדון האופנועים, שהוקם שנתיים קודם לכן (1986), לא מוזכר ככזה ששותף בהפקת האירוע.
הפגנה תמימה ונאיבית
ולמה ההפגנה הזו הייתה לתמימה ונאיבית? כי נראה מהטור שהוא נכתב בנימה מאוכזבת. נראה שבמערכת הצעירה (מוטו חגג בחודש ההפגנה את צאת גיליונו השמיני בלבד), חשבו שאם מזמינים רוכבים להפגנה שמטפלת במצבם, הם גם יגיעו. ובהמוניהם. שאם מוחים, אז יש מענה מהממסד.
חשבו שאפשר לזעוק על המון בעיות בהפגנה אחת, ולקבל פתרון מקיף וכולל. חשבו שאפשר ויש טעם בהפגנה, לפני שמנסים תהליכים אחרים. היום, במבט לאחור ומניסיון של עשרות הפגנות ומחאות של רוכבי אופנועים (בעיקר כנגד עלויות הביטוח חובה), ברור שיש לנושא משתנים ורבדים רבים, שיש לקחת בחשבון.
הפגנת הרוכבים הראשונה הייתה כישלון?
עם זאת, למרות שבמבט לאחור קל לראות בהפגנה עצמה כ"כישלון" (מאחר ולא השיגה דבר מהממשל), הרי שיש לראות בה כאחד מהגורמים הראשונים שהובילו ליצירת איחוד וגיבוש בקרב רוכבי האופנועים במדינה. לראשונה, באירוע שאינו קשור לספורט מוטורי או לטיולים. היה זה בעצם מפגש אופנועים אידאולוגי שרקם את השורשים הראשונים ליצירת קהילה של ממש בין רוכבי האופנועים במדינה.
וטור של משתתף בהפגנה, רם לנדס
(אז כתב מערכת צעיר, היום עיתונאי מוכר, איש תקשורת מפורסם ומפיק סדרות טלוויזיה)
ועוד באותו עניין:
מוטורספורט במגזין מוטו: Rהל'ה רייסר
אוטוטו ספורט מוטורי – גרסת 1993
מגזין מוטו עושה כבוד לטורבו: 25 שנים אחרי ה-GSXR הראשון