לא יודע איך זה קרה, אבל יש כאלו שרואים הדרכת רכיבה במסלול כסוג של חטא. מכנים אותו בלעג "קיצור דרך". כאילו באמת יש מי שמאמין שכדי להיות למארק מרקז הבא הוא רק לסמן V שהשתתפת בקורס שכזה… אבל האמת היא, שאף משתתף בקורס שכזה, לא באמת חושב כך. זה הרוכבים ה-"הם" פשוט לא היו יכולים להיות טועים יותר.
כמה מסובך זה כבר יכול להיות?
אחת מהטעויות הכי גדולות שיש לנו כרוכבים, היא המחשבה שרכיבת מסלול די "דומה" לרכיבת אופנוע בכביש הציבורי. אנו חושבים זאת בעיקר לפני הפעם המרגשת הראשונה על המסלול. הרי מדובר בסך הכל על אתם זוג גלגלים ומנוע. עם ידית בלם בצד ימין וידית קלאץ' בצד שמאל. כמה שונה ומסובך זה כבר יכול להיות?
ואז בום לתודעה.
מהסוג החזק והמדהים עד מאוד.
מארק טווין כתב: "זה לא מה שאתה לא יודע שמסבך אותך. זה מה שאתה יודע בוודאות מוחלטת והוא פשוט לא נכון". הייתכן שהוא כתב זאת אחרי רכיבת המסלול הראשונה שלו?
לא מפסיק להציב מחסומים
ברגע שחטפנו את כאפת המציאות היישר לקסדה, הבנו שמסלול הוא בעצם שער גישה ליקום ענק ואינסופי של תחום רכיבה שלא הכרנו לפני כן. עולם של למידה מסקרנת, מטריפה, קשה, מעניינת, יקרה, מעצבנת ומהנה בטירוף, והכל על 2 גלגלים – כמה כיף!
המסלול כך גיליתי באופן אישי, לא מפסיק להציב מחסומים בפניי. רובם ככולם הם מחסומי רכיבה מנטאליים. צריך, כך אומרים האופטימיים, חוזק נפשי כדי להתגבר על הפחדים, האמונות הטפלות, ההרגלים הרעים והניסיון הקלוקל, כדי להתמודד עם המסלול כנדרש. האם יש לי את שדרוש כדי להתמודד עם המחסומים הללו?
יצורים שטניים
מחסומי רכיבה הם יצורים שטניים. ומה לעשות, הם פשוט שם. ועד שלא תעשה משהו בעניין, הם לא ילכו. ולא פעם, גם אם תעשה משהו בעניין הם יישארו שם, רק שהם יהיו טיפ טיפה יותר מתחשבים. עד הרגע המרושע הבא שלהם, שיחזור ממש-ממש בקרוב, שבו הם ישובו ויחסמו שוב. אני כותב את המילים האלה בחרדה כי אני יודע שמחסומי הרכיבה שלי מתבוננים בי עכשיו במבט מתעניין ומרושע וקורצים זה לזה בצורה זדונית: מחכים לרגע שבו הם יקפצו פנימה בחזרה וידרכו לי על האצבעות.
לטעמי, יש 2 דרכים עיקריות לתקוף את העניין.
דרך אחת – לוקחת המון זמן ומצריכה יכולת למידת אישית ברמה גבוהה והמון מוטיבציה. עוד ועוד אימוני רכיבה. עוד זמן מסלול ועוד הקפות. "ללמוד דרך התחת" קוראים לזה בעולם אופנועי השטח.
המינוס של השיטה הזו, היא שבדרך שורפים המון דלק, המון צמיגים ומסתכנים לא מעט בהתרסקויות פוטנציאליות. ולא פחות גרועה היא העובדה שכלל לא בטוח שלאורכו של המסע, ייראו שינויים ושיפורים מהותיים. חסמי הרכיבה המכשילים, יכולים להישאר כהרים גבוהים ובלתי עבירים מול הרוכב המתוסכל העומד חסר אונים בתחתיתם. ואין לו שום מושג איך לפצח אותם.
הדרכת רכיבה במסלול – קווים לדמותה
הדרך השנייה – לוקחת לא פחות זמן אבל לפחות נעשית בצורה מושכלת. ואני מדבר על הדרכת רכיבה במסלול בקורס מסודר. חלק רואים בקורסים הללו באופן מעליב ועוקצני כ-"קיצור דרך" לרכיבה מהירה, אבל לא כך הדבר.
אספר לכם סיפור בהקשר זה: כשהייתי צעיר בענייני מסלול, ניגש אלי רוכב מהזן שטוחן מסלולים אבל נמנע ממדריכים כמו מאש ואמר לי “כרובי, הרכיבה במסלול היא עיסוק נשגב. לא כל אחד יכול לרכוב בו. צריך אדם שיהיו לו כישרון, ניסיון, התמדה ואולקוס, אחרת חבל לו לנסות.” נעצתי בו מבט מלא הערצה, ועניתי לו: “זיבי”.
לתקוף אותם אחד אחד
ומדוע זיבי? כי קורס טוב ואיכותי מראה לך את הדרך, גם אם אתה חסר ניסיון. הקורס והמדריך מניחים את הגבולות בצידי אותה דרך כדי שלא תתפזר (תרתי משמע), גם אם אין לך כשרון. מדריך הרכיבה נותן לך את הכלים הנכונים איתם תצעד ותחקור קדימה, ואפילו אומר לך לאן אתה צריך להגיע, גם אם אין לך התמדה להגיע ממש עד לשם. אבל הוא ממש לא "מקצר את הדרך עבורך". והוא גם מונע ממך את הצורך באולקוס.
קורס רכיבה מקצועי אפילו לא מסיע אותך על גבו בסוג של טרמפ ומוריד אותך קרוב יותר ליעד. הווו לא… מחסומי הרכיבה עליהם כתבתי? אתה עדיין תצטרך לתקוף אותם אחד אחד.
עוד מעט ייעלמו הגבלות הקורונה
עוד מעט סגר הקורונה יסתיים גם מבחינת מסלולי הרכיבה וניתן יהיה לחזור ולרכוב בהם כבני אדם חופשיים. עד שזה יקרה, ועד שיתפרסמו תאריכים חדשים לימי מסלול שפתוחים לכולם ולא רק לבעלי רישיון ספורט מוטורי, עשו לעצמכם טובה ותישארו חדים ומעודכנים.
הנה לכם קישור ל-"יום מסלול – המדריך המלא" שכתבתי בהמון זמן והמון השקעה. תוכלו למצוא בו את כל מה שצריך כדי לעשות צעדים ראשונים במסלול בצורה מהנה ובטוחה. ואחרי שקראתם? תרשמו ליום מסלול אחד. ואז לעוד 2-3 או 70. את הצורך בקורס תגלו לבד. ואל דאגה – זה יהיה מהנה ומאתגר באופן שלא נתקלתם בו קודם לכן. ולא משנה כמה זמן אתם רוכבים. מילה של כרובי.
עוד באותו נושא:
רכיבה במסלול – יום של בילוי והנאה
מעל האתגר שברכיבת מסלול – יש אדם עם חיוך מאושר