דלג לתוכן

תחושת סיפוק אדירה

 437.jpg

יייייייהההההההההה!!!!

 מקום רביעי במקצה הגמר של מרוץ הסופרמוטו האחרון (סבב מס` 2 באליפות 2006), הינו המיקום הטוב ביותר שהשגתי מאז התחלנו להריץ ליגות SM מוסדרות. ההרגשה מאז יום שבת היא של אופוריה שמציפה וממלאת מבפנים – למי איכפת שלא זכיתי אפילו לגביע? אני מרגיש כאילו ניצחתי!

הייתי צריך את הסיום במיקום הנ"ל כדי להוכיח לא מעט דברים, ללא מעט אנשים. אפילו בסביבת משפחתי הקרובה נדרשתי כבר להציג קבלות על ההשקעה הרבה שהקדשתי לנושא בשנים האחרונות, שלא לדבר על מעגל החברים הקרוב ומעבר לו.

הקצב שלי עדיין איטי מהקצב הנדרש לפודיומים (המסיימים לפני הובילו עליי ב-15 שניות לפחות), אבל הרגשתי בעצמי את מה שנדרש באמת כדי לנצח מרוצים, דברים שידעתי עד כה רק בתיאוריה והתקשיתי ליישם: 1. מיומנות ואימונים תורמים לביטחון עצמי שמאפשר בתורו מלחמה על מקום ומאוחר יותר גם עקיפות. 2. תכנון נכון של אסטרטגיית הרכיבה וחלוקת הכושר, תורמים לניהול מרוץ נכון (אחרי חמשת ההקפות הראשונות הורדתי קצב ורכבתי רק ב-90 אחוז מהיכולת, מה שאפשר המשך רכיבה כשאחרים נשרו לאחור בשל עייפות או שפשוט התרסקו). 3. ריכוז, ריכוז, ריכוז.

למדריך שלי, כפיר לוין, מגיעות הרבה נקודות קרדיט על הפנמת המידע הנ"ל.

למרות הדברים שכתבתי בפוסט הקודם בנושא זה (ב-14 באפריל), הרי שאת הסבב הראשון שוב לא סיימתי – הפעם היה זה בשל כשל "בלאי טבעי" בקרבורטור של הק.ט.מ 520. חלק זערורי מהפחית נשבר, נשאב לתוך המנוע, ונורה מייד החוצה דרך מערכת הפליטה. הנזק הראשוני: פרישה ממרוץ הגמר הראשון. הנזק המשני: כמעט 1000 שקלים לתיקון התקלה ומס` ימים של חרדה עד לקבלת תוצאות האבחון שעבר המנוע. למזלי, הנזק הסתכם בכך.

 מה שכן, באותו פוסט מהחודש הקודם, כתבתי את הדברים הבאים:

"… 15 הקילוגרמים אותם השלתי מעליי מאז מרוץ סגירת עונת 2005, הינם כאין וכאפס לעומת איכות הדרכות הרכיבה שביצעתי, ותרומתן לרמת הרכיבה שלי. קורס אופנוען מאומן בבית הספר של גידי פרדר, קורס רכיבת שטח של ברווז אדוונצ`ר סקול, ולא פחות מ-5 הדרכות ממוקדותרכיבת סופרמוטו תחרותית, אצל כפיר לוין, האיש והאגדה. תוסיפו לכך אימוני רכיבה מרובים על מסלול האספלט ובשטח (ובחודשיים האחרונים בתדירות של פעמיים בשבוע), ותגיעו להספק נאה. אגב, כל הקורסים המתוארים לעיל נעשו בארבעה חודשים בלבד..

…האם זה אומר שאתחיל לקטוף פודיומים? כמובן שלא. אבל לפחות כעת אני מרגיש ברמת הרכיבה המספקת כדי להתמודד על מיקום "באמצע השדה", ולא מאחוריו. אני כמובן מקווה להפתיע (גם את עצמי), אבל צברתי מספיק ביטחון ברכיבה וביכולות שלי כדי להצהיר זאת. מה שנשאר עכשיו זה רק להצליח לבצע הכול, ועדיין להישאר על הגלגלים…"

 ובכן, כל הכתוב לעיל אכן הוכיח זאת. בתקווה שלא אאכזב ייתר על המידה באירועים הבאים.

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: