רכיבת לילה בכביש שכולו געגוע

שושני חוזר מפגישת מחזור של בני הגרעין עימו עשה את השירות הצבאי. המפגש המרגש שחרר לו שסתום נוסטלגי והדרך חזרה הביתה, על האופנוע, נראתה אחרת לחלוטין כשבחר לחזור בכביש שגם הוא, כבר לא מה שהיה פעם.

כתב: רן שושני

רכיבת לילה, עמוק בלילה: כביש אשתאול חזרה הביתה. הפעם דרך כביש 1.אזור נס הרים צובא כבישים חשוכים והסיכוי להיפגש עם חיית בר באחד הסיבובים מציאותי מאד.

יוסי בנאי, בוכה לי את ליבו על אהובתו אנבל ליי, שם על ים ערפלי, באזניות. וככה משום מקום, קצת לפני הסיבוב של בית שמש בכביש 1, קופצת לי ניידת פקחי תנועה שקוטעת ברגע אהבה אבודה, לפקק תקוע.

זה לוקח יותר מעשר דקות עד שמילות הדבש שתרגם זאב ז'בוטינסקי משירו של אלן אדגר פו בביצוע המצמרר נשפכות שוב אל אוזניי.

הסיבובים מסתדרים בעצמם

האורות בצידי הכביש גורמות לו היראות חלק. כאשליה אופטית שמחייבת יד זהירה. המשקף בן השלוש, כבר לא שקוף כבעבר, גורם לי סינוור מיותר ולכן אני מעדיף לרכוב איתו פתוח עד תחילת הסיבובים.

שם, היד כבר מרגישה יותר חופשית, והסיבובים בואכה ירושלים כבר מסתדרים מעצמם בקצב שלהם.

מחלקת ההנדסה שחשבה על כמעט כל דבר בתכנון כביש הגישה הראשי לירושלים, לא חשבה עלי, ממש לא. התכנון המדויק הקפדני, ריק ומנוכר הרג את הנשמה של הכביש הזה. היום זה כביש רחב, בטוח ללא שיפועי צד כביש. ממש כמו עוד עשרות כבישים אחרים, והוא מרגיש לי פחות שלי. פחות מהכביש הקודם לפני השיפוץ.

רכיבת לילה בכביש אינסטנט

הכביש ההוא הפריד את המבוגרים מהילדים. אם היית נהג או רוכב שיודע מה הוא עושה, היית הראשון. מאחוריך היו נאבקים אלו שלא הכירו את הכביש על בוריו כמוני, בבלמים, בהגה, בכוחות צד משל היו ספינה מטלטלת. כל זאת בזמן בו אני הייתי מנצל כל ס"מ פנוי בכביש, כל בליטה ושיפוע צד, לצבור עוד מהירות ולהתרחק. היום כל ממזר מלך. כל ילד קטן עם אוטו גדול פשוט לוחץ וטס, כביש אינסטנט.

באזניות יוסי בנאי מתחנן לאהובתו שלא תלך מכאן. אני יחידי על הכביש, תופס את הגל הירוק עד בגין. שם, אני נאבק במצלמות שאף אחד עד היום לא באמת יודע אם הם כן או לא,  ובאופנוע שרוצה לעוף.

טקס קשירה

02:00 בלילה.

אני בבית.

טקס קשירת האופנוע והביתה לישון.

אני וסימון ומואיז הקטן…


טורים נוספים של רן שושני:

התלבטות: האופנוע הבא – חלום ומציאות

השטן שבצדי כביש נס הרים משקר ומשכר לכל רוכב אופנוע

יש ימים שבהם כואב לכבות את מנוע האופנוע – סיפורו של ירושלמי

כמה ק"מ זה טיול אופנועים ספונטני?

אופנועים חשמליים חסרי אופי, העתיד ואני

מודעות פרסומת

השאר תגובה