בשבחי הבינוניות

האדוונצ'רים עמדו במרכז טור שפורסם ב"כרובולוג" והציע קריאה מחודשת למושג "בינוני". אלא שניצן אביבי, רוכב וותיק בסצינת הדו שימושי, מצא את עצמו מגיב, לא רק מתוך נוסטלגיה, אלא בעיקר מתוך צורך לעשות סדר בדברים.

כתב: ניצן אביבי

בעודי גולל ב"כרובולוג" באחד הימים, נתקלו עיני בכותרת "האדוונצ'רים הבינוניים שמנים מדי?". ראשי הגיב מיד בהנהון הסכמה אוטומטי – כנראה תגובה בלתי נמנעת ממי שרוכב על כזה ביום יום. המשך הכותרת פיתה אותי עם "בשורה שמגיעה מספרד" ולא השאיר לי ברירה אלא להיכנס לטור שכתב יורם לביא.

טייפון 50

אלא שמהר מאוד התברר שלי שליורם, ידידי משכבר הימים העליזים של פורום תפוז, יש כנראה תפישה מאוד מיוחדת של המושג "בינוני" וכנראה גם של מה אמורים אופנועי אדוונצ'ר לעשות באופן כללי. כי האופנוע נשוא הכתבה מציע מנוע בנפח 300 סמ"ק – והספק של 33 כ"ס! ואני תוהה, אם זה "בינוני" – מה יורם מגדיר כאופנוע אדוונצ'ר קל – טייפון 50?

יורם, כך עולה מהטקסט, מתגעגע לדו"שים של פעם – געגועים שאני לגמרי מזדהה איתם. הרי איך אפשר לא להתגעגע לאופנועים פשוטים וזולים יחסית, שלא עושים שום דבר מעולה אבל עושים את הרוב בין לא רע לטוב? אבל כשהוא משליך את הגעגועים הללו על אופנועי האדוונצ'ר, נראה שהוא מפספס קצת את המהות של אופנועי האדוונצ'ר בתרבות האופנועים הנוכחית.

האדוונצ'רים הם ג'יפונים?

אופנועי אדוונצ'ר, בניגוד לדו"שים של פעם, לא אמורים להיות אופנועים שעם כמה שיפורים קלים אפשר להתחרות איתם בראלי. ולשים מיכל דלק גדול על דו"ש קל לא באמת הופך אותו לאופנוע אדוונצ'ר, ובטח לא לאדוונצ'ר בינוני, גם אם טווח הנסיעה מיישר קו עם המקובל בקטגוריה. אופנועי אדוונצ'ר אמורים להיות כאלו שניתן לבלות עליהם יום שלם – אולי עם כמה הפסקות – בטיול ארוך, ועם יכולת לרדת מדי פעם לשבילי עפר, כך שההרפתקה שלכם לא תוגבל על ידי זמינות האספלט ביעד אליו אתם שואפים להגיע. או, לפחות זה היה המצב בהתחלה.

כמו תמיד, גם הקטגוריה הזו התמלאה באופנועים שמיועדים לאלו שרוצים לרכב בלי אבל להראות עם, וכמו שהשוק היום מוצף ב"ג'יפונים" שהם לא יותר מפרייבט בעיצוב מעט שונה, כך גם משווקים היום לא מעט אופנועי "אדוונצ'ר" עם חישוקים יצוקים ופריכים ומהלכי מתלה של צ'ופצ'י'ק וחצי, שמקבלים התקף חרדה למראה שביל כורכר.

עניין של יכולת

אבל ברשותכם, נתעלם מהם כרגע ונתמקד באדוונצ'רים ה"אמיתיים" – אלו שמציעים מהלכי מתלה באזור ה-200 מ"מ וצפונה וחישוקים במידות שיכולות לקבל צמיגי קוביות. אלו יודעים לספק נוחות למרחקים ארוכים על הכביש, גם עם הרבה ציוד או בשניים, ויכולת לרדת לשבילי קק"ל כדי להגיע לפינת הקפה המושלמת או לאגם שמתחבא אי שם ברכס הפירינאים.
אלו דרישות שלא פעם סותרות זו את זו – הדרישה ליכולת תיור למרחקים בכביש משמען הספק מנוע סביר, מיגון רוח, מושבים נוחים, שלדת זנב שיודעת לסחוב עוד רוכב וציוד ובקיצור, מאלצות אופנוע שמנמן במידות ובמשקל. בדיוק הדברים שאתה לא רוצה כשאתה יורד לשטח.

נכון, קיימת קטגוריה של אופנועי אדוונצ'ר "קלים" – שהם בדרך כלל דו"ש קל, בנפחי 300-500 סמ"ק, שמקבל מיכל גדול עם קצת יותר מיגון רוח. בדיוק כמו הריוחו 307 שיורם מתלהב ממנו. ובדיוק כמוהו, הם גבוליים מבחינת יכולת כיסוי המרחקים בכביש. כי איך שלא תסובבו את זה, 30-40 כ"ס זה הספק קצת נמוך כשאתה על הכביש המהיר, בטח אם אתה בזוג או עמוס בציוד קמפינג. ואם כבר חושבים על זה – גם משקל יבש קליל יחסית של 137 ק"ג, כמו של הריוחו, הופך ללא הכי ידידותי בשטח ברגע שמעמיסים עליו ציוד קמפינג ליומיים-שלושה…

אבל הקטגוריה הפורחת היום בתחום האדוונצ'ר היא הקטגוריה הבינונית, עם כלים בנפח 600-900 סמ"ק (עם סטיות לפה ולשם, אבל זה מרכז המאסה), שמציעים בין 70 ל-110 כ"ס, ומשקלם נע סביב 200 קילו. הם מציעים שילוב של מחיר צנוע יותר משל חברי הקטגוריה הבכירה, אבל עדיין מספיק כוחות סוס כדי לשייט כל היום ב-120 קמ"ש בלי להרגיש שאתה מבצע במנוע מעשים פליליים, או כדי לטפס את הקול-דה-אמו התורן בקצב סביר, גם עם מורכב/ת וציוד. אבל בשטח? בואו, במקרה הטוב הם מסוגלים להתנהל בשבילים משובשים בצורה סבירה – אבל אין מה להשוות לאופנוע שטח אמיתי. ותתעלמו בבקשה מהסרטונים ביוטיוב שמראים רוכבי-על שרוכבים על אפריקה טווין כאילו זה אופנוע טריאל. אתם לא הם – וגם להם זה לא תמיד מצליח, אלא שאת הנפילות לא מפרסמים.

לא מספיק טוב

אז חזרנו לכותרת שמשכה את תשומת ליבי – אופנועי האדוונצ'ר הבינוניים כבדים מדי. מוסכם. אבל הריוחו 307 הוא לא בשורה בנושא – בעיקר כי הוא לא בינוני. דו"ש קל עם מיכל דלק גדול יותר הוא לא התשובה – פשוט כי הוא לא מספיק טוב בכביש. אז ברשותכם, אציע פתרון אחר – פתרון שלצערי עדיין לא הגיע לכביש. הרעיון הבסיסי זהה – לקחת דו"ש ולהלביש עליו מיכל דלק גדול יותר וקצת מיגון רוח, ואולי גם שלדת זנב מחוזקת, שתדע להתמודד עם משקל של עוד רוכב ומטען, ותישא עליה מושב נוח יותר, גם במחיר של פגיעה קלה בתנוחת הרכיבה בשטח.

המועמד המתבקש הוא ה-690/701 מבית ק.ט.מ/הוסקוורנה, יורש ל-640 אדוונצר, שהתבסס על הדגם שקדם ל-690. עם יותר משבעים כ"ס, יש לו את העדר הנדרש לכיסוי מרחקים ארוכים בקצב גבוה, ויכולת השטח מכובדת ביותר. ועם משקל יבש של 145 ק"ג לגרסת הדו"ש (2024), זה סביר לגמרי לצפות למשקל של 155 ק"ג פחות או יותר בגרסת האדוונצ'ר. משקל דומה לזה של הטנרה 600 שאיתו חצה יורם את אוסטרליה בזמנו בהנאה רבה.

אם לחברה האוסטרים (סליחה, עכשיו מקבלי ההחלטות הם בכלל הודים) באמת יהיה חשק להשקיע, הם גם יתקינו הילוך שישי ארוך יותר כדי לאפשר שיוט בסל"ד נמוך ורגוע – הרי זה בכל זאת סינגל בסופו של דבר, כך שיש קצת וויברציות – ובא לציון גואל. אופנוע קל יחסית, שיכול לשייט כל היום במהירויות אוטוסטרדה עם שני נוסעים ומטען ולתת בראש בשטח כשנגמר הכביש המהיר.